היה ליגה

חידה – נתונים המספרים הבאים: 1, 3, 5, 10, 12. מהו המספר הבא? אל תאמצו את גלגלי המוח יתר על המידה. המשימה קשה עד בלתי אפשרית. המספר הבא הוא 20, אבל אין כאן שום נוסחה מתמטית שאיתה אפשר להגיע אליו. הפיתרון טמון במשוואה פרטית ושמה כדורגל לונדוני. שורת המספרים הנ”ל מייצגת את מיקום כל הנציגות של עיר הבירה האנגלית בטבלת הפרמיירליג בסוף העונה. מהמקום הראשון של האלופה צ’לסי, עד המקום האחרון של היורדת קווינס פארק ריינג’רס, דרך ארסנל, טוטנהאם, קריסטל פאלאס וגם ווסטהאם. שש לונדוניות, עם פריסה נאה, אפילו מכובדת כאשר מגלים שמחציתן יפארו בעונה הבאה את שם הכדורגל האנגלי באירופה – צ’לסי וארסנל בליגת האלופות, טוטנהאם בליגה האירופית.

זה אפוא הזמן לנסות לכמת ולאייכת את העונה הלונדונית ביתר פרוטרוט, להעניק את התארים הכלליים והאישיים, לנקוב בשם ההצלחות ולהצביע על הנפילות. מדובר כמובן בבחירה אישית, אתם מוזמנים להתווכח איתה כאוות נפשכם. כל המרבה להציג טיעונים ונימוקים אחרים – הרי זה משובח.

קבוצת העונה:

צ’לסי היא כמובן המועמדת הבכירה. האלופה השאירה את כל יריבותיה מאחור, ולמעשה הובילה את הטבלה כמעט לאורך כל העונה ללא קריאת תיגר אמיתית על ההגמוניה שלה, ותוך כדי הצגת כדורגל סוחף בחצי הראשון של העונה. אבל מצ’לסי הרי ציפינו בדיוק לזה, לא פחות. כי לרשות צ’לסי עומדים כל המשאבים הפיננסיים המאפשרים לה את כל הלוקסוס הזה. מה שאי אפשר לומר, למשל, על קריסטל פאלאס. הנשרים מדרום לונדון, עם תקציב של עשירית מסטמפורד ברידג’, סגל אלמוני ברובו, וציפיות למלחמת ירידה, סיימו בחצי העליון של הטבלה, ניצחו את מנצ’סטר סיטי, טוטנהאם וליברפול (פעמיים) והפכו לאגדה הבלתי צפויה הכי חיננית וחיונית של העונה.

האנדרדוג:

בדצמבר האחרון עשיתי פעמיי לגריפין פארק כדי לצפות בברנטפורד מול איפסוויץ’. מה רבה הייתה תדהמתי כאשר הגעתי לאצטדיון של הדבורים והסתבר לי שאין כרטיסים. 12,000 מקומות – וסולד אאוט בברנטפורד. מי היה מאמין? ואכן, הקבוצה הצנועה הזו מדרום?מערב לונדון הייתה המרענן הרשמי העונה בבירה. בסופו של יום, היא מעדה בדקה ה?90 ולא הצליחה להשתחל לפלייאוף על העלייה לפרמיירליג, אבל רוב הדרך של המועדון הצנוע הזה, שמעולם לא בילה בחוג הסילון של הליגה העליונה, הייתה מסחררת, מפתיעה ומעניקת השראה ואופטימיות לעתיד.

כדורגלן העונה: אדן הזאר זכה בצדק בתואר הזה מידי חבריו השחקנים ומבקריו העיתונאים. אבל עלונדון מחפש להיות גם קצת מקורי, שלא לומר מהפכני. לשם כך, אני לוטש עיניים לעבר הארי קיין, החלוץ האנגלי של טוטנהאם שעונת הפריצה הפנטסטית שלו זיכתה אותו גם ברשימה בלעדית מעל עמודים אלה, אבל מוותר עליו לטובת מי שכמו שהחבר’ה אומרים “יכול להיות אבא שלו”. הוא כבר בן 34 וחצי, ולא בדיוק האיש החייכן והמפרגן שהייתם רוצים לפגוש מעברו השני של המתרס. בנוסף, לשמו נקשרו כבר כמה כתרים מפוקפקים. אבל מה לעשות שהעונה הזאת של ג’ון טרי, קפטן צ’לסי, הייתה אחת הטובות ביותר שלו אם לא הטובה בקריירה, והיכולת שלו במרכז ההגנה, בהנהגה וגם בכיבוש (5 שערים) הייתה מפתח להכתרה לא פחות מהזאר, אולי אף יותר.

מנג’ר העונה: אלן פארדיו הגיע באמצע העונה מניוקאסל המתפרקת לקריסטל פאלאס המאיימת לקרוס, והפך חלודה לזהב. אבל במקרה הזה, יצטרך המנג’ר האנגלי להסתפק בסגנות. כי עם כל הכבוד למקוריות ולחתרנות שלי (וחוסר האהדה לאיש כבן אדם), אי אפשר ליטול מז’וזה מוריניו את השינויים המתבקשים שערך בקיץ בסטמפורד ברידג’, ובעקבותיהם, את ההשתלטות המהירה והמאסיבית של צ’לסי על הליגה והעונה. מה שנקרא במחוזותינו – אלופה ללא עוררין.

תגלית העונה: כאן לוקחת פאלאס את כל הקופה עם שניים שמוכיחים כי אפשר להתגלות גם בגיל מאוחר. ג’ייסון פאנצ’ון הוא כבר בן 28. הקשר האנגלי הספיק לעבור כבר בק.פ.ר, סאות’המפטון, פלימות, בלקפול ומילטון קינס לפני שנחת בסלהרסט פארק ב?2013. בעשרת החודשים האחרונים הביאה אותו זריחתו המאוחרת לסגל נבחרת אנגליה. אבל יש בארמון הבדולח כדורגלן אחד שבלט אפילו יותר מפאנצ’ון. שמו יאניק בולאסי (בתמונה הקטנה למעלה), הוא קשר כנף קונגולזי בינלאומי בן 26 שנולד בצרפת, היגר בגיל שנה עם הוריו ללואישם, והשנה, בעונה השלישית שלו בקריסטל פאלאס, צד את העין עם השלושער הראשון של שחקן פאלאס בפרמיירליג (תוך 11 דקות נגד סנדרלנד), עם 7 בישולים, ותרומה הרבה מעבר לסטטיסטיקה היבשה.

הכדורגלן הצעיר: קורט זומה הוא בן 20. בגיל הזה הספיק הבלם הצרפתי גם להופיע 20 פעמים במדי האלופה צ’לסי העונה. זה לא רע בכלל, בהתחשב שהקרב שלך על מקום בהרכב הוא עם ג’ון טרי, גארי קייהיל וברניסלב איוונוביץ’. עוד תשמעו עליו הרבה.

משחק העונה: אם יצא לכם להיות בווייט הארט ליין ביום הראשון של השנה האזרחית החדשה, אתם יכולים בהחלט להרגיש עצמכם בני מזל. כי 2015 נפתחה בצפון לונדון עם דרבי בין טוטנהאם לצ’לסי, שבו התרנגולים היו אנדרדוגים לתפארת. זה לא הפריע להם לדרוס את האלופה שבדרך 3-5. הארי קיין כבש פעמיים, טוטנהאם כבר הוליכה 1-4 בדקה ה?52, ומוריניו לא ידע היכן להתחבא. 90 דקות קסומות של כדורגל לונדוני במיטבו, בו דווקא הקבוצה הפייבוריטית נרמסת, והיריבה הפחות אופנתית מפגינה את מלוא כישוריה. טוטנהאם יכולה רק לבכות את העובדה שהיא הגיעה ביום הזה לשיאה ולא הצליחה להתקרב אליו יותר. צ’לסי, לעומת זאת, חרף התירוצים והטרוניות והעקיצות והיללות של המנג’ר שלה, התאוששה והותירה את הטראומה הזו הרחק מאחור. הנה עוד קליפת אגוז המצביעה בפנינו על לונדון 2014/2015.