מחזהו של אורן ספדי (41), Private Jokes, Public Places, המוצג כעת בלונדון סיקרן אותי מכמה סיבות. הביוגרפיה המרשימה שלו כוללת עבודות רבות עם תיאטרון ‘לה-ממה’ הנודע בניו-יורק, שם הכיר את אשתו הקוריאנית, אם.ג’יי קאנג שגם משחקת בהצגה בלונדון. הקשר של ספדי לתיאטרון האוונגרד הפופולרי מאוד בקרב אנשי במה ישראלים נוצר באופן מיסטי כשהמחזאי יוסף מונדי (הילד הרע של התיאטרון הישראלי) שמחזהו עמד לעלות ב’לה-ממה’, הגיע במיוחד לניו-יורק השתתף בחזרות. באחת מהן הוא לקה פתאום בליבו ומת. כשצנח, נפל מכיסו ספר טלפונים ונפתח בעמוד בו היה רשום מספר הטלפון של אורן ספדי. מנהלת התיאטרון רשמה את המספר והתקשרה.
המחזאי הוא בנו של משה ספדי, אדריכל ומתכנן ערים בעל שם עולמי ששמו נקשר בחודשים האחרונים לתוכנית ספדי השנויה במחלוקת (במסגרת התוכנית, אמורות להיבנות כ-20 אלף יחידות דיור בשטח של כ-22 אלף דונם של שטחים פתוחים ממערב לירושלים שסופחו לעיר בשנת 1992).
לקוקטייל הזה נוספה העובדה שבסוף השנה הבאה מתכנן ספדי להעלות מחזה פוליטי חדש בניו-יורק שנקרא: ווסט-בנק, לונדון – על הסכסוך הישראלי-פלשתיני מזווית שונה. הזווית של ספדי מרחבית, ולא פלא. ספדי סיים לימודי האדריכלות (כמו גם אחותו), לפני שפנה לעולם התיאטרון, והראייה הארכיטקטונית מלווה אותו גם כאן.
נפגשנו בקפה נרו בגולדרס גרין בתקופת החזרות אליהן הגיע ספדי במיוחד ממאליבו, לוס אנג’לס, שם הוא מתגורר כיום וכותב תסריטים לקולנוע ולטלוויזיה. המעבר להוליווד היה צעד כלכלי. יש יותר כסף בקולנוע ובטלוויזיה מאשר בתיאטרון הוא מסביר. ספדי שגדל בקנדה ארהב ובישראל מדבר עברית אבל מעדיף להתראיין באנגלית.
ארכיטקטורה הוא למד באוניברסיטת קולומביה, אבל שינה כיוון אחרי שעשה שנה נוספת בקורס לכתיבה יוצרת. עשר הדקות – אותם רגעים דרמטיים אותם חווים סטודנטים לארכיטקטורה בעת ההגנה על התזה – יצרו את הרקע לקומדיה שנונה, אותה כתב עשר שנים מאוחר יותר והיא זו שמועלת בימים אלה בתיאטרון הניו-אנד בהמפסטד אחרי הצלחה בארהב.
אפשר להגיד שלמחזה יש אמירה פוליטית עכשווית בעקבות פרשת קצב הוא אומר, למרות שבמחזה אין ‘טובים’ או ‘רעים’. כשאחד ‘המענים’ חוצה קווים והופך את היחסים עם מרגרט – סטודנטית אמריקאית-קוריאנית לארכיטקטורה שמציגה את פרוייקט הסיום שלה בפני ועדת ציונים – ל’יותר אישיים’. הארכיטקטורה הופכת היום ליותר ויותר גראפית ומרהיבה הוא שוטח. מה יקרה כשהבניינים יהפכו להיות חשובים יותר מהתוכן שלשמו הם נוצרו? למעשה המחזה מדבר על ארכיטקטורה אבל אפשר להשליך אותו גם לשטחים אחרים.
הנאים השכנים בעינייך?
אני לא אוהב להגיד לאנשים מה לחשוב. אני מציג את האפשרויות, הוא מעיד כשהוא מספר על המחזה המוזיקלי החדש, West Bank, UK אלגוריה פוליטית שתעלה בדצמבר 2007 בתיאטרון ‘לה-ממה’, בשיתוף פעולה עם המוזיקאי הישראלי רוני כהן. הנושא: המצב במזהת במבט מהצד. בין השאר העלו השניים בעבר פרודיה מוזיקלית בשם Jews and Jesus (1998) על יהודים אמריקאים בארץ הקודש. רוני הוא בנו של אבשלום כהן (שכתב בין השאר את ‘עגלה עם סוסה’).
יש שלושה רחובות בלונדון הנקראים ווסט בנק (בברקינג, באנפילד ובהאקני). באחד מהם עומדת דירה שהיא הרקע למחזה החדש. העלילה מתרחשת בבריטניה שמסמלת את תקופת המנדט. אחרי שנתיים בעולם חוזר לדירה הישראלי שגר בה קודם, יחד עם חברתו הגרמנייה, ומגלה שהבחור הטורקי שהבטיח לו לשמור עליה השכיר את אחד החדרים לפלשתיני.
בהתחלה הם דווקא מסתדרים יפה ביניהם עד שמגיע אורח ומתחיל להיות שם צפוף. לתוך הדירה מגיעים גם בעל הבית האמריקאי והשכן הצרפתי בקיצור, כל המרכיבים שגורמים לקלחת במזהת משולבים באירועים אקטואליים, כמו תליית תמונה של הנביא מוחמד על הקיר וביקור בלתי צפוי של מתאבד ג’יהדיסטי קרוב של הפלשתיני, שהישראלי חושב כי זו תחפושת Halloween ומנסה לשכנע אותו להוריד אותה, תוך שהוא מתריס בפניו ש’בתולה אחת היא עבודה מספיק קשה אז תאר לעצמך איך תזיע עם 72’…. וכן, באיזשהו שלב הם מפסיקים לדבר ביניהם ואפילו מחלקים את הדירה באמצעות חומת רהיטים מעין וריאציה פוליטית על בית להשכיר.
Private Jokes, Public Places
New End Theatre, 27 New End, NW3
Tel: 08700-33 27 33
Tube: Hampstead
עד 10/12. ג’-שבת 19:30, שבת וא’ 15:30. £15-£18.
