אולי לא ידעתם, אבל את המוזיקה של לודוויקו אינאודי אתם כבר מכירים ובטוח שמעתם כמה מקטעיו בפרסומות של ג’ון לואיס וסוני או בפסקולים של סרטים, כמו This is England או The Untouchables הצרפתי המצוין. ואכן, אחרי ששומעים מספר מיצירותיו, אפשר מיד לזהות את סגנונו הייחודי והפשוט, שיש המשייכים אותו לז’אנר של מוזיקה קלאסית אלטרנטיבית.
אמנם אינאודי הוכשר כמלחין קלאסי ומורהו היה האוונגרדיסט הנודע, לוצ’יאנו בריו (מהמלחינים החשובים של המאה ה-20), אבל הוא לא ממש קלאסי וגם לא ממש אלטרנטיבי. הקטעים האינסטרומנטליים האווירתיים שלו מאופיינים בהשפעות חזקות של פופ, ומורכבים ממעברי אקורדים נעימים, צלילים רכים ונוגים (בדרך כלל בפסנתר) ומקצבים פשוטים. אם הייתה מולבשת עליהם שירת בלדות או המנון סוחף נוסח להקת קולדפליי, קשה היה לחשוב שבכלל מדובר בז’אנר שנתפש כקלאסי.
אבל זו הסגולה של המלחין/פסנתרן האיטלקי – המינימליזם והעדינות האותנטית מצליחים לעשות הרבה במעט. אינאודי הוא לא וירטואוז אלא אמן רגש ואינטימיות, וגם אם הוא מנגן רצף מחזורי של ארבעה אקורדים, הוא מתייחס אליהם במלוא כובד הרצינות. כך גם הקהל האוהד שלו מתייחס אליו ורבים ממנו צפויים לגדוש את חלל הברביקן, שאליו אינאודי יגיע באמצע הקיץ ללא פחות מחמש הופעות, ממש כמו כוכב פופ.
הפריצה הגדולה של אינאודי לקהל הרחב הייתה עם צאת אלבום סולו הפסנתר, Le Onde, ב-1996. תחנת הרדיו קלאסיק אף.אם אמנם לא מפסיקה לטחון קטעים ממנו ואחרים, אבל אל מעריציו הרבים בעולם הוא הגיע בעיקר דרך מרחבי האינטרנט. הוא עדיין שומר על הקשר הווירטואלי ובחודש ינואר האחרון אף ביצע הופעה חיה מביתו שבמילאנו, ששודרה בערוץ הפרטי שלו ביו-טיוב.
בהופעה האינטרנטית ההיא הוא ביצע קטעים מאלבומו החדש, In A Time Lapse, אותו הקליט במנזר מבודד באיטליה. אלבום זה ממשיך את הקו של קודמיו, בשילוב של פסנתר עם מוזיקה אלקטרונית וכלי מיתר. רגעים אחדים בו נשמעים שמימיים ופסטורליים, כיאה למקום שבו הוקלטו, ורגעים אחרים מזכירים פסקול של סרטי מתח, כאילו רוברט לנגדון, גיבור ספריו של דן בראון, נמצא במרדף היסטורי והיסטרי במסדרונות הקדושים. שווה להכיר.
אינאודי יופיע בברביקן ובפסטיבל אייטיונס. פרטים נוספים בלוח האירועים
