ביטול הופעות בארץ הוא טרנד שככל הנראה תופס תאוצה בעת האחרונה, וקוסטלו הוא עוד בורג משומן היטב במערכת ההסברה הפרו-פלסטינית, אותה ראוי להעריץ בשל הצלחתה הכבירה לגרוף רווחים פוליטיים על חשבונם של אמנים תמימים. גם לקוסטלו מגיע אות גבורה בשל אומץ ליבו – הוא יכול היה לומר את דעותיו האנטי-ישראליות במיקרופון מול אלפי מעריציו הישראלים, אך במקום זאת החליט להתחפר במחילתו ולשחק מחבואים.
לפעמים שתיקה במוזיקה עדיפה… כתב קוסטלו, ועל פי רעיון זה אמן, לדעתו, משפיע יותר על קהל שומעיו, לא באמצעות מילים חוצבות אלא על ידי שקט שאמור לעורר רעש פוליטי. אם כך הדבר אז אולי הכול מתוכנן – הרי ההופעות האלה מתבטלות לאחר שכבר נקבע ואושר קיומן. אולי עובר תהליך מיסטי על אותם אמנים מהרגע בו הם קובעים במודע את מועדי הופעתם בישראל ועד רגע הביטול? או שאולי הם לקחו בזמן זה קורס מזורז בתולדות המזרח התיכון? האם זה ניסיון התחמקות עלוב בשל מכירת כרטיסים מועטה? תרגיל ביחצ בינלאומיים? איומים על חייהם?
נניח שאותם מחרימים אכן מכירים את ההיסטוריה של ישראל על בוריה, נניח שהם אכן מודעים למורכבות הסכסוך הישראלי-פלסטיני, או נניח שהם באמת רוצים לעזור. נשאלת השאלה: מדוע שלא יופיעו בעזה או ברשות הפלסטינית? או אם הם באמת רוצים לשנות ולהשתמש במוזיקה כנשק פוליטי אז למה שלא יופיעו על גדר ההפרדה בסטריאו – רמקול אחד יכוון לעבר הפלסטינים ואחד לעבר הישראלים. האמת היא שהתשובה לכך פשוטה – אין להם קהל מעריצים שם, או כפי שחברי להקת מאסיב אטאק, תומכים נלהבים למען הפלסטינים, אמרו באחד הראיונות לאחרונה – למוזיקה שלנו אין רלוונטיות למצב שלהם.
נכון, למוזיקה ולמילות השירים יש כוח השפעה עצום על מחשבותיהם של רבים בעולם, אבל אין סיבה להתיימר – אמנים לא יכולים לפתור סכסוך בין עמים או למנוע את המלחמה הבאה. גם רוג’ר ווטרס (שהופיע בישראל למען השלום) הצליח להפיל בשנת 90′ בברלין רק חומת קרטון ותו לא. השילוב היחיד בין אמנות לפוליטיקה, המתקבל על הדעת, הוא רק על ידי ביקורת מובנת על סכלותם של הפוליטיקאים ברחבי העולם, שאכן מובילים אותנו אל האבדון. כל חיבור אחר בין שני תחומים אלה הינו פרופגנדה משוחדת, ואין סיבה להעניש חובבי מוזיקה.
ישראל היא אומנם אינה טלית שכולה תכלת, אך אם ניקח את ההיגיון העומד מאחורי רעיון החרם המוזיקלי וניישם אותו על מדינות אחרות בעולם, נמצא שבעצם לא נשארה אף פיסת אדמה בעולם שמצדיקה הופעת מוזיקה עליה: בסין אסור להופיע כי הסינים לא מפסיקים להתעלל בטיבטים, בטורקיה לא, כי הם טובחים בכורדים שרוצים מדינה לעמם, ברוסיה – משום שהשחיתה לאחרונה את גאורגיה… ובל נשכח גם את השואה, המבטלת חלק גדול באירופה, ואם נלך עוד אחורה בזמן – האירופאים שהתנחלו באמריקה רמסו את האינדיאנים, וכמובן דרכה של האימפריה הבריטית לאורך השנים לא הייתה סוגה בשושנים.
לכל המחרימים למיניהם – אל תהיו צבועים. למוזיקה לא אמורים להיות גבולות, וגלי קול אינם סלקטיביים – לא איכפת להם אם הם נעים באוויר לונדוני או ישראלי. כמנטרה להשקיט את מצפונו, אולי קוסטלו מנסה להריץ בראשו שורה מהשיר אני טקסט פוליטי של נושאי המגבעת – כנראה שאני גר בחלק הטוב, שונא את החלק הרע.
הכותב הינו מוזיקאי ישראלי הפועל בלונדון
