כתבה שהתפרסמה בסוף השבוע האחרון ב״כאן חדשות״ נפתחה בהכרזה: ״היהודים כאן באירופה – בצרות!״. בכתבה הזו אנחנו נחשפים לשורה של תופעות עצובות בלונדון: הסתה כנגד מהגרים ומיעוטים, בריונות ברחובות ובתחבורה הציבורית ואנטישמיות. חוגים רחבים בשמאל מטפחים שיח פוסט-קולוניאלי מקטב, שמחלק את העולם למדכאים ומדוכאים, כובשים ונכבשים, רעים וטובים, ושופך עוד שמן למדורת הקונספירציות. מוסדות יהודיים וישראליים נתונים לאבטחה בכל שעות פעילותם, בעיר שבה, אבוי, לא ניתן להסתובב עם נשק אוטומטי ברחובות.
אבל הכתבה הזאת מספרת הרבה יותר על ישראל מאשר על לונדון. כשעמדות ה״מרכז״ בארץ בנושאי היחס בין לאום, דת מדינה וחברה, קליטת מהגרים ומבקשי מקלט, זכותם של מיעוטים לביטוי פוליטי ואסטרטגיה בטחונית מזכירות את מה שבאירופה נחשב ימין קיצוני, עולה הצורך להצדיק את מנטליות המצור של ישראל על ידי סיפורי אימה על עולם אנטישמי, שבו היהודים נרדפים ועליהם לברוח מהג’ונגל ולשוב מהר למבצרם האמיתי, להפסיק לחיות באשליות שיוכלו אי-פעם לכונן יחסים הדדיים ופתוחים עם העולם סביבם. כולם שם שונאים אותנו, כך רוצים שנחשוב.
התופעות שנמנו בכתבה אכן קיימות ומשליכות על כלל תושבי בריטניה, ועם זאת, אווירת האימה שעולה ממנה רחוקה מאוד ממציאות החיים שלנו. לונדון ככלל היא עיר בטוחה ומאורגנת היטב. היא מאפשרת מפגש בלתי-אמצעי בין מגוון עצום של אנשים שונים בשפתם, דתם ואורחות חייהם. זכיתי להכיר כאן חברים חדשים ממדינות מוסלמיות, כמו טורקיה, איראן, עיראק, פקיסטן, לוב, סוריה, לבנון, כוויית מרוקו ועוד, ואני רואה את המפגש עם בני-אדם מרחבי העולם המוסלמי כאחת מההזדמנויות הגדולות שהחיים בבריטניה מציעים. אני יכול להעיד שבגישה נכונה אפשר לבקר גם במסגדים ובמַדרסות ולמצוא שפה משותפת עם האנשים שם. לדוגמה, המסגד שבעיר בלקבורן (בתמונה למעלה) שבו ביקרתי עם חבר מהארץ שחוקר את האיסלאם הפוליטי, ושם ניהלנו שיחות עם אנשי המקום, שהתעניינו לפגוש אותנו.
בדיונים בקבוצות פייסבוק עלתה לאחרונה סוגיית הביטחון האישי של יהודים וישראלים ברחובות לונדון, כמו אדג’וור רואד (Edgeware Road) בעל נוכחות ערבית חזקה, או בריק ליין (Brick Lane) שמהווה מוקד ליוצאי בנגלדש. המגיבים שגרים בעיר שיתפו שהם שוהים שם בביטחון, ומקיימים קשרים חברתיים ומקצועיים עם מוסלמים. גם הכתבה הכירה בכך, אחרי ההבהרה המתבקשת שישראלים כבשו את צמרת טבלת הפלאפל בעיר. אני מצביע ברגליים ועובר החודש לגור בבריק ליין וממליץ לכולנו לבחור לצאת מהגטו המנטלי.
צפו כאן בכתבה המדוברת על אנטישמיות בבריטניה:
[x_video_embed type=”16:9″][/x_video_embed]
