אחד העקרונות המרכזיים של אל-בולי, המסעדה שבמשך שנים נחשבה לטובה ביותר בעולם עד סגירתה בשנת 2011, היה שסעודה זו חוויה שבה צריכים להיות מעורבים כל החושים. אבל התערוכה בסמרסט האוס, שמוקדשת למסעדה האגדית, מגרה אצלנו רק שניים – רואים הרבה ושומעים קצת, אבל אין אף ניחוח של מנה אחת לרפואה.
הרעיון בבסיסו מעניין, מסע אל ההיסטוריה המרתקת של העולם הקולינרי דרך גלגוליה השונים של המסעדה, עטורת שלושה כוכבי מישלין. המסעדה שכנה בקאלה מונטג’וי – מפרץ קטלוני פסטורלי מבודד במזרח ספרד. היו בה רק 15 שולחנות, היא נפתחה לארוחה אחת ביום ובמשך חצי שנה בלבד – וכמובן שרשימת ההמתנה הייתה אקסקלוסיבית ומטורפת בהתאם. אך אין טעם בתערוכה שמצד אחד, כל כולה על טהרת המזון, ומצד שני, עמוסה בגזרי עיתונות, תמונות ופיסות מידע שלא מושכות את העין להתעמק בהם.
יחד עם זאת, אם כבר באתם בשערי הגלריה עם תיאבון, יש כמה אטרקציות חביבות. בכניסה, למשל, מקבל את פניכם סרטון המתעד את הסעודה האחרונה; דקותיה האחרונות של המסעדה והגשת המנה האחרונה (תרתי משמע) לצלילי כינורות מרגשים. לאחר מכן, תפגשו בפסל אכיל – כלב לבן ענקי עשוי מרנג ועל צווארו שרשרת של סוכריות, הניתן כמתנה ליום סגירת המקום. זוהי למעשה דמותו של בולי בולדוג שהפך לסמל המסעדה ובתערוכה תוכלו לקרוא מי היה הכלב. בקומה השנייה מעניין להאזין ליצירה המיוחדת שהלחין ברונו מנטובאני, המוקדשת לתפריט בעל 35 מנות במסעדה. לטעום אי אפשר, כאמור, אבל אם רציתם לדעת איך נשמעת מנת ריזוטו עם אשכולית תאילנדית ורודה, קוקוס וסומסום, תוכלו לשים אוזניות על הראש ולהאזין לפרשנות המוזיקלית שלה.
שפים רבים עבדו במקום, אבל התערוכה מתמקדת באחרון והייחודי שבהם, פראן אדריה, הנחשב לשף המשפיע ביותר כיום, ולכן היא נקראת elBulli: Ferran Adria and The Art of Food. אדריה לקח את המסעדה הקיימת למחוזות רחוקים, בעיקר בזכות שיתופי פעולה עם מדענים שהולידו המצאות מתוחכמות, כמו קוויאר שעשוי כולו משמן זית בשיטת האנקפסולציה (הכנסה וסגירה בתוך קפסולה), המוצג בתערוכה כתכשיט מוזהב.
מאז סגירת המסעדה, אל-בולי פועל כמכון ללימוד ולשיתוף ידע גסטרונומי. סרטוני תדמית ינסו להראות לכם את מעלליו של אדריה כיום, ועצם קיום התערוכה הוא ניסיון להנצחת המורשת.
חובה לבעלי תשוקה קולינרית או העוסקים במזון, פחות למבקרים רגילים.
