ואן גוך נולד ב-1853 בזונדרט, דרום הולנד. בצעירותו עבד בחברה שסחרה באמנות ולאחר מכן בתור מיסיונר. קשה להאמין שהקריירה שלו ארכה כעשר שנים בלבד. הוא פנה לדרך אמנותית מאוחר יחסית, בגיל 27, אולם בעשר שנות פעילותו (שנקטעו באופן טרגי כשהתאבד ב-1890), הפיק כמות מדהימה של למעלה מ-800 ציורים ו-1200 רישומים.
במכתביו, אשר מוצגים לעיני הציבור לעיתים נדירות בשל שבריריותם, תיעד ואן גוך את התהליכים האמנותיים והנפשיים שאותם עבר באופן שיטתי ורהוט – כמו גם את מחשבותיו על אמנותם של אחרים, טבע, ספרות, דת וחברות. הנמען הראשי של מכתביו היה אחיו, תיאו, סוחר אמנות שתמך באחיו לאורך חייו. מכתבים נוספים מוענו לאחותו וילהלמינה ולאמנים, אנטון ואן ראפארד, אמיל ברנארד ופול גוגן. רעיונותיו המקוריים של ואן גוך בנוגע לאמנות, טבע וספרות והבנתו העמוקה בכל הקשור אליהם, בצירוף סגנון הכתיבה הקולח והחריף שלו, הפכו את מכתביו ליותר מכלי ביטוי אישי של חייו הפנימיים וזכו ברבות הימים לסטאטוס של יצירת מופת ספרותית. מקריאה במכתבים עולה דמות של אדם רגיש, החלטי וחרוץ, כמו גם של אינטלקטואל אמיתי.
התערוכה כוללת כמה מציוריו המפורסמים של ואן גוך: פורטרט עצמי של אמן (1880), בית צהוב (1888), שולחן עם בצלים (1889), הכסא של וינסנט עם מקטרת (1888), הכניסה לפארק ארל (1888) ועוד. אולם נדמה שאחד האספקטים המעניינים ביותר בתערוכה הוא דווקא הרישומים שמופיעים במכתבים שבאו להדגים עבודות בתהליך.
התערוכה מציגה את הרישומים הללו לצד הציורים שעליהם התבססו באופן שמספק הצצה להתפתחות הרעיונית ולתהליכי העבודה של ואן גוך. בכך, קוראת התערוכה תיגר על הסברה שואן גוך היה גאון מטורף ומספקת מבט מעמיק על התהליכים האמנותיים המורכבים שהיו כרוכים בעבודתו.
