בהצגה יידרשו הצופים לטפס אל תוך בית זעיר, להתרווח על כורסא נוחה, להישען על עגלת תה ולהשתתף בחוויה תיאטרונית יוצאת דופן: ארבעה שחקנים שמגלמים 17 דמויות שונות, ראשי חיות מפוחלצים, צלליות בובות, וסצינות מוחשכות – כולם תורמים לסיפור הקומי-מצמרר של תשוקה, ושל הבלתי נמנע כמו חפצים מושלכים הקמים לתחייה. קאבוש הוא התיאטרון החזותי-פיזי המוביל באירלנד ומקום מושבו בבלפסט. הלהקה לקחה על עצמה לפרוץ את גבולות התיאטרון עי שימוש באמצעים לא קונבנציונאליים וטכניקות חדשניות.
ההצגה מועלית באולם החזרות של התיאטרון ומספר המקומות מוגבל. היא אינה מומלצת לאנשים שסובלים מקלסטופובייה, פחד מחשיכה, או לילדים מתחת לגיל 12.
תיאטרון האבסורד הוא תיאטרון מודרני העוסק במצבי יסוד של הקיום האנושי, ללא הקשרים היסטוריים של זמן ומקום. הוא מהווה ביטוי להלכי הרוח שלאחר מלהע ה-2. תגובה לתחושה שאבדו כל הוודאויות וההנחות הבסיסיות שבעבר לא ניתנו לערעור. האמונה בקדמה, בדת, בלאומיות וכו’ – קרסו בעקבות המלחמה, ומה שנותר הוא מצבו האבסורדי של האדם בעולם.
מחזה האבסורד מטפל בדכ, בנושאים יסודיים באופן ישיר: בפחד המוות, בחוסר הייעוד, במפח הנפש, בריקנות ובשיממון ובחוסר הוודאות בין בני האדם. הוא חותר לחוויה שכלתנית ולכן הסגנון מנוכר ומונע הזדהות עם הדמויות. המחזה אופטימי משעשע ומצחיק, אבל גם אכזרי ומקברי, ומאחורי פשטות השפה מסתתרת המשמעות. העיצוב קיצוני, מופרז, מוזר, יוצא דופן ומדהים. בין מחזאי האבסורד ניתן למצוא את: סמואל בקט, אלפרד ז’ארי, ז’אן ז’נה, הרולד פינטר, אדוארד אלבי, יוג’ין יונסקו וגם חנוך לוין.
בקרנפים, פוגעת מחלת הקרנפיטיס בבני עיירה קטנה, שהופכים בזה אחר זה לקרנפים. המחלה פוגעת בכל יושבי העיירה: פקידים זעירים וגבוהים, חנוונים, פסבדו – אינטלקטואלים, נשים כבודות – משילים את חליפותיהם האנושיות ומתגלמים בכוח הבהמי. המחזה הוצג לראשונה ב-1960 וגרם לאכזבה בקרב חסידי יונסקו, שראו בו התדרדרות מן האבסורד לתיאטרון הנורמלי והמגמתי.
הרעיון למחזה, הבנוי על רקע של מציאות היסטורית קונקרטית, עלה בו ערב פרוץ מלהע ה-2, כשקמה קבוצת אנשים שמטרתה הייתה להילחם באידיאולוגיה הנאצית, אבל באיזשהו מקום גם שאלה: האם באמת אי-אפשר בנקודה מסוימת קטנה להסכים עמם? כמובן שנמשיך להיות אנטי נאצים, אך יתכן שבאחוז אחד הם צודקים. … ברגע שהרעיון הזה, כמו חיידק, תקף את אחד החברים מיד נדבקו ממנו עוד אחדים. במצב כזה, שאל יונסקו, האם כל הרבים הללו טועים ורק אני צודק? בני האדם אינם מתנגדים שיודבקו בדת חדשה, דוקטרינה חדשה, פאנאטיזם חדש. האם שמת לב, שברגע שידידיך שוב אינם שותפים להשקפותיך, אתה מרגיש שעומדים לפניך לא אנשים, כי אם מפלצות – קרנפים.
פרטים במדריך.
