אופרה בקצב המרימבה

מדורגת עשירית ברשימת האופרות שהועלו הכי הרבה פעמים בצפון-אמריקה, ‘חליל הקסם’ היא אחת מאותן יצירות קלאסיות שכמעט כל אחד מכיר לפחות קטע אחד ממנה. זו האופרה האחרונה שמוצארט כתב, וערב הבכורה, בניצוחו של מוצארט עצמו, התרחש רק חודשיים לפני מותו בדצמבר 1791. מאז, הועלתה כאמור אינספור פעמים ברחבי העולם, אולם גם חובבי אופרה מושבעים ובעלי ותק ודאי לא חזו מעולם בביצוע כמו זה המועלה בימים אלו בתיאטרון ‘דיוק אוב יורק’.

קבוצת התיאטרון איסנגו-פורטבלו – המבוססת על שיתוף פעולה בין המפיק היהודי, אריק אברהם (זוכה פרס האוסקר על הסרט ‘קוליה’) ופרפורמרים מהעיירה קייליטשה שבפרברי קייפטאון בדרום אפריקה – מציגה את ‘חליל הקסם’ בגרסה מיוחדת המשלבת אלמנטים אפריקאיים יחד עם המוזיקה האירופאית המקורית. הרכב כלי הנגינה מושתת על קסילופונים, מרימבות, תופים אפריקאיים וכלי הקשה למיניהם (בהם מנגנים השחקנים עצמם) – וללא כלי קשת, מה שמיד משנה דרמטית את הצבע והצליל המוזיקלי. ההפקה החלה את דרכה בלונדון בתיאטרון ה’יאנג ויק’ כחודש לפני חג המולד ועקב הצלחתה הועברה לווסט אנד.

העלילה סבה סביב סיפור אהבה בין שני צעירים: טאמינו ופאמינה, שמתוודים זה לזו לאחר שאמה של פאמינה, מלכת הלילה, שולחת אותו להציל את בתה. לעזרתו מתלווה פפגנו, צייד ציפורים שכל שאיפתו בחיים היא למצוא לו פפגנה אישה משלו. טאמינו מקבל חליל קסם ופפגנו פעמוני קסם. אלה אמורים לעזור להם במסעם ולהפוך את המקשיב להם מרע לטוב. בנוסף לסיפור העלילתי יש באופרה גם מספר רבדים פילוסופיים וגם אלמנטים קומיים, שרובם נעים סביב דמותו של פפגנו – הדמות הקומית המרכזית.

העיבוד החדש מבוצע עי קבוצה של 35 איש, ובתוכו משולבים קטעי ריקוד דרום אפריקאי מסורתי, תלבושות אותנטיות ססגוניות ומקצבים שבטיים המלווים את המוזיקה האופראית. למרות שמדובר במבצעים המוגדרים (לכאורה לפחות) כחובבנים, הרמה המקצועית גבוהה, ובמיוחד ראויה לציון, הזמרת פאולין מאלפיין, בתפקיד מלכת הלילה, שמפגינה יכולת קולית מופלאה.