את דמות הגיבור השני המכונה האם, מגלם מרק ריילנס, אחד השחקנים הבולטים והמעניינים ביותר בעת האחרונה, המוכר גם בתפקידו הראשי במחזה ‘ג’רוזלם’.
‘סופמשחק’ נכתב ב-1957 על ידי בקט בצרפתית ואחר כך הוא תירגם אותו בעצמו לאנגלית. השם מתייחס לסוף משחק שחמט, כשעל הלוח נשארים רק מספר מצומצם של כלים. האם הוא עיוור ומשותק, שאינו מסוגל לעמוד, וקלוב הוא המשרת שלו, שאינו יכול לשבת. קלוב רוצה כבר שנים לעזוב אך אינו מסוגל, כך שהיחסים בין השניים מלאים בעוינות, אך גם בתלות הדדית. הדמויות האחרות במחזה הן הוריו של האם – נאג ונל – שניהם חסרי רגליים המתגוררים בפחי אשפה, כשרק פלג גופם העליון מבצבץ מהם.
הטקסט שייך לסגנון מחזה האבסורד עם דימויים פואטיים וחזותיים שבקט שזר בכל מחזותיו. המשמעות לא באה רק מהטקסט אלא מהשילוב של כל המרכיבים התיאטרוניים ביחד. בקט כלל בכתיבה של מחזותיו הוראות במה מדוייקות, והאתגר העיקרי הוא למלא בדייקנות אחר הוראותיו ולא להביע אינטרפרטציה מקורית. מבחינה זו, היצירה מעניינת עבור מקברני, שבשנים האחרונות יצר אדפטציות מקוריות עם הרבה פרשנות עצמאית, וכאן הוא נותן לבקט לנהל את העניינים וממלא אחר הוראותיו בדייקנות.
מקברני מעניין באופן משחקו הפיזי ושליטתו המוחלטת במוגבלות של קלוב הצולע, שנמצא כל הזמן בתנועה – ואילו מרק ריילנס, מוצא דרך מרתקת טבעית ומגוונת בעבודתו עם הטקסט. צמד ההורים הזקנים הם מרים מרגוליס המצויינת ותום היקי, שמרגשים ומוסיפים מימד אנושי נוגע ללב.
הצפייה בהצגה מאתגרת מכיוון שאין בה התפתחות עלילתית, וחוסר הדרמה המוביל את המחזה, דומה אולי לצפייה בהופעה מוזיקלית שחוקקת בזיכרון רגעים ספציפיים ודימויים בימתיים פואטיים, כמו אחת השורות האהובות על בקט במחזה – אין משהו יותר מצחיק מאומללות. גם בסיטואציות הקודרות וחסרות המוצא של הדמויות, בסופו של דבר, ההומור מנצח.
