לעיתים קרובות, אנו שומעים ששוק הדיור עשוי להמריץ את הרגלי הצריכה של הציבור הבריטי ובכך להועיל לכלכלה הבריטית. אמרות אלו באות, בדרך כלל, מפיהם של פוליטיקאים המעוניינים להשמיע רק חדשות טובות, ומפי סוכנויות תיווך שמחפשות דרכים לעורר את שוק הנדלן ולהעלות את המחירים.
המומחים חולקים על כך. חברת הייעוץ הנחשבת, קפיטל אקונומיקס (Capital Economics), לדוגמה, מתריעה שעל כל המיליארדים שנזרקו אל שוק הנדלן, ההשפעה על ביטחונם של הצרכנים תהיה רק לטווח קצר, וזאת, רק אם המצב יוביל ליצירת מקומות עבודה וצמיחה בהכנסות. אם זה לא יקרה, הם מזהירים, ייווצר סיכון שבעקבותיו בנק אנגליה ינסה להפחית במהרה, מה שייראה כעלייה בלתי מוצדקת במחירי הבתים.
אז מהן העובדות? שערי הריבית עדיין נמוכים, ההלוואות למשכנתאות נראות אטרקטיביות, אך המלווים פחות נלהבים, על אף שהמשכנתאות גבוהות בהרבה מריבית הבסיס של בנק אנגליה העומדת על 0.5%. זו הסיבה שרווחי הנטו מהלוואת משכנתאות נשארים קרובים לאפס, מציינים קפיטל אקונומיקס. זה אומר שבמקום האצה משמעותית למתן אשראי באופן גורף, נראה שלעת עתה יוזמות, כמו ‘סיוע ברכישה’ (Help to Buy), לרוב דוחפות קונים מסויימים אל ראש התור, על חשבונם של אחרים. זה ממש לא נראה כמו בסיס לתהליך התאוששות מתמשך.
מהי יוזמת סיוע ברכישה?
היוזמה שהושקה בתקציב של חודש מרץ מציעה הלוואות ממשלתיות שיתווספו לסכום הפיקדון של מי שרוכש בתים חדשים ששווי ערכם הוא עד 600,000 לישט. כך למעשה סכום הפיקדון עולה מ-5% ל-20% מערך ההלוואה. תקופת חמש השנים הראשונות מאז לקיחת ההלוואה תהיה ללא ריבית, ולאחר מכן, הריבית תעמוד על 1.75% ותעלה מדי שנה בהתאם לאינפלציה, בתוספת 1%.
יוזמה זו, שתהיה זמינה למשך שלוש שנים, צפויה לעלות למשלם המיסים כ-3.5 מיליארד לישט. אך העניין הגרוע ביותר ביוזמה הוא תקרת ה-600,000 לישט שאנשים הזקוקים באמת לבית לא יכולים אפילו לחלום על כך, גם עם תמיכה כספית. סכום התקרה אמור לעמוד על 400,000 לישט לכל היותר בלונדון ו-250,000 לישט בכל מקום אחר. החל מחודש ינואר 2014, הלוואות אלו יוחלו על כל הנכסים – חדשים וגם יד שנייה – אבל עדיין בשווי של עד 600,000 לישט.
בועת האינפלציה היא כמובן רעה לכלכלה, כפי שכולם טוענים, החל מקרן המטבע הבינלאומית (ה-IMF) ועד לנגיד הקודם של בנק אנגליה ושר העסקים הבריטי, וינס כייבל. כייבל היה מבין האחרונים שטענו כי היוזמה הזו תגרום לאינפלציה מסוכנת ובלתי נחוצה בשוק הנדלן. למרבה הצער, מנהיג המפלגה שלו, ניק קלג, מעדיף ללכת בעקבות החלטת הממשלה ולא בעצת הקולגות שלו. אפשר רק לקוות שקלג יודע, שמעבר לכל, זה ממש לא הוגן כלפי משלם המיסים.
יחד עם זאת, הזרקת כספים לשוק הדיור תגרום באופן בלתי נמנע לעליית מחירי הבתים, מצב שכבר מתרחש ברחבי המדינה. בלונדון זה יוצר איזורי פיתוח שבהם בתים חדשים אינם ברי-השגה ומחירי נכסים יד שנייה מטפסים כדי להשתוות לרמות של הבתים החדשים.
ומה בנוגע לגביע הקדוש של הכלכלה – ביטחונם של הצרכנים? באופן היסטורי, היו יחסים קרובים בין ביטחון הצרכנים לבין אינפלציית מחירי הבתים וזה מה שקורה עכשיו שוב. במשך כשנתיים וחצי, עד חודש מאי השנה, ביטחון הצרכנים היה נמוך. אך מאז השקת יוזמת סיוע ברכישה ודיווחים על עליית המחירים, ביטחונם של בעלי הבתים גבר בשל עליית ערכי בתיהם.
אבל מה לגבי אלה שמעוניינים לרכוש בית? קפיטל אקונומיקס מתריעים שכדי להשיב את הביטחון הצרכני לתקופה של טרום משבר האשראי, מחירי הבתים צריכים לעלות לפחות 10% בשנה. זה אולי מה שפוליטיקאים קצרי ראייה מעוניינים בו, אבל בנק אנגליה לא יקבל זאת.
השורה התחתונה? שר האוצר, ג’ורג’ אוסבורן, מעוניין בצמיחה קצרת טווח של הכלכלה כדי לזכות בקולות מצביעים ובעיקר כדי לעצבן את יריביו ממפלגת הלייבור. אבל יהיה לו קשה לשכנע שעליית מחירי הבתים תוביל לשגשוג כלכלי.
* מירה בר-הלל כותבת לאיבנינג סטנדרט בענייני נדלן:
