‘פרנסס האילם’, מבוסס על יומן שמצא חבר של הצמד, בו מתוארות חוויותיו של בן מאומץ המנסה למצוא את עקבות הוריו הביולוגיים. האלבום – שכולל חמישה שירים שנפרשים על פני 77 דקות – נוגע כמעט בכל ז’אנר מוזיקלי אפשרי, כולל מטאל, Pאנק, Fאנק, ג’אז, בלוז, אמביינט ומוזיקה לאטינית. השירים הארוכים והעיבודים האמביציוזיים הביאו להרבה השוואות עם ‘פינק פלויד’, ‘קינג קרימזון’ ו’לד זפלין’. את הקול הגבוה והחד של הסולן ביקסלר ניתן לתאר כמשהו בין רוברט פלאנט לפרדי מרקורי של תחילת הדרך. בכלל, משהו בגישה נטולת העכבות של הצמד מטקסס, מזכירה את קווין של התקליטים הראשונים. הרעיונות עצמם, עם זאת, מקוריים. קחו לדוגמא את השיר השלישי באלבום, ‘לביה לביאקז’ המצויין, שבאומץ משלב בין קטעי רוק כבד בספרדית לקטעי סלסה-לאונ’ג ושירה לחישתית שמזכירים את ג’ורג’ מייקל של האלבום ‘אולדר’.
האלבום יומרני אך במופגן, וחבל רק שהשימוש במילים לטיניות ומושגים מדעיים לא עוזרים לתדמית הכנה שהמארס וולטה כן מנסים לשדר. מצד שני, הוא גדוש ברגעים מרגשים ומוזיקה מאתגרת ומפתיעה, שמשלבת היטב בין נגינה הרפתקנית לשימוש בסמפלים ואמצעים מודרניים אחרים.
ניתן להאזין לאלבום במלואו בדף האינטרנט :
www.rockdirt.com/article12706.html
