זהו אינו מחזה על פדופיליה, זהו מחזה על אהבה, אמר במאי התיאטרון הגרמני הנודע, פיטר שטיין, וגרר בכך מהומה לא קטנה בשיחה מול קהל שנערכה בתיאטרון הלאומי, לרגל צאת ההצגה ‘ציפור שחורה’ בתיאטרון אלברי בווסט אנד. את המחזה כתב דיויד הראוהר בעזרתו של פיטר שטיין והוא הועלה לראשונה בפסטיבל אדינבורו 2005.
אונה מגיעה למקום עבודתו של ריי לאחר שלא ראו זה את זו שנים. אונה הייתה ילדה בת 12 כשריי, אז כבן 40, עבר להתגורר ליד בית הוריה. הם נפגשו בברביקיו בביתה של אונה אליו הוזמן ריי. בין השניים מתחילה מערכת יחסים סודית ואינטימית בסופה נתפס ריי בידי המשטרה והושם בכלא למספר שנים כשהוא מואשם בביצוע מעשה מיני בקטינה. מאז שהשתחרר הוא שינה את שמו והעתיק את מקום מגוריו.
גורלה של אונה היה שונה, לאחר גילוי הפרשה, היא כונתה בידי השופטים כבעלת יצרים בוגרים ובמילים אחרות כמי ששידלה את ריי ורצתה במעשה האהבים. בכך נחרץ קלונה בעיני הוריה ובעיני סביבתה. שנים אחרי, השניים נפגשים – היא כבר לא ילדה והוא גבר מזדקן – כאשר אונה מגיעה במפתיע למקום עבודתו של ריי, לאחר שזיהתה את פניו בתמונה בעיתון. הפעם, הם סוגרים חשבון ישן, הפצעים נפתחים מחדש והלא ייתכן מתברר במהרה.
פיטר שטיין הוא לא במאי רגיל, ובעבודתו הוא לא מבקש להתחבב על צופיו: לא במילים יפות וגם לא במסרים חברתיים מקובלים. ואכן הצופים בהצגה נעים בין האמונה כי מדובר בהתעללות פדופילית מתועבת לרגעים בהם נדמה כי זהו סיפור אהבה. וגם כשנראה כי המאזניים נוטים לכיוון מסוים נכנסת לסצנה ילדה כבת 12, קרובה של ריי, ובעצם נוכחותה מערערת את אמונותינו מחדש. האם זה ייתכן? האם זה מותר?
הרבה זמן לא ראיתי הצגה שלמרות השיקולים המסחריים הכרוכים בהעלאת הצגה בווסט אנד, לוקחת סיכונים כה רבים, ושואלת שאלות נוקבות כמו שעושה הצגה זו ולכן לדעתי, היא נכס אמיתי. הצפייה בה דורשת סבלנות וקשב רב, אך מבטיחה הנאה צרופה. המניפולטיביות המתוחכמת בה נוקט הבמאי כשהוא מוליך ומפתיע את הקהל, מרגשת ומקוממת. המשחק עדין ומדוייק ומבוצע לעילא על ידי שני השחקנים: ג’ודי מאי ורוג’ר אלם. ההתרחשויות הויזואליות מפתיעות על הבמה ומבטיחות חוויה תיאטרלית מאתגרת ומרגשת, הצגה שתחשבו עליה הרבה.
עד – 13/5. ב’-שבת 19:45, ד’ ושבת גם 14:30. £37.50-£12.50.
Albery, St Martin’s Lane, WC2
Tube: Leicester Sq
Tel: 0870-950 0920
