שלום, אני לא יודע כמה אתם מודעים שם בלונדון הקרירה לציד המכשפות שמתנהל פה בעניין כל אלה שלא שירתו בצבא, אבל כל העיר מלאה בשריפות של אנשים שהעזו לפחד לחסל ערבים וקרוביהם. אז כדי שאוכל לסמוך עליכם, כדי שאדע שאתם לא סתם קוראים בלתי מחויבים, אשמח אם תחתמו על המכתב הבא:
אני, קורא לונדוני ממוצע מודיע בזאת שאני מעריך את השלטון בישראל ואוהב אותו כמו שאני אוהב את ההורים שלי. כמו כן, אני מוכן להיהרג על הגנת השלטון ואהיה מוכן יום ולילה לעמוד להגנתו. אני מודיע פה שנוסף לכל זה לעולם לא אשמע יותר דיסקים של עברי לידר (שלא עשה צבא) אלא אם הרמטכל יחליט אחרת. אני מתחייב לעבור למדרכה השנייה אם אראה שמולי הולך מישהו שלא היה בגולני או בתותחנים. אני מודיע באופן רשמי שלעולם לא אפזם שירים של אביב גפן (שסולק מהצבא בגלל עקמת) ולא אראה סרטים עם שחקנים ששרתו פחות מארבע שנים בקבע. אני כמובן מתחייב באופן מלא להקריב לפחות ילד אחד למען המדינה ואם יהיו לי יותר- לא אהסס לתת גם אותם. תחי מדינת ישראל!
זהו, נרגעתי קצת. לא עד הסוף אבל קצת. חשבתי שכבר לא אצטרך להתייחס לזה יותר, אבל אנחנו במלחמה והאויב מתברר הוא אנחנו. עברי לידר לא הסכים לחתום על מכתב שהוא אוהב את צהל ונזרק מהופעה של הוועד למען החייל. הייתי זורק חייל על הוועד אבל חבל על החייל. אגב, באותו שבוע הוא הופיע בהתנדבות למען נפגעי תאונות הדרכים בישראל. אז מה לעשות, יש כאלה שמפחדים למות בצבא ובצדק. זה לא נעים. יש גם כאלה שלא מצליחים להתגבר על המחשבה שהם לא יכולים להרוג או לפצוע אף אחד, אפילו שהוא ערבי, גם זה קורה. יש כל כך הרבה דרכים לתרום ולתת למדינה הזו (שלא יודעת לא לקחת) ואני ממש לא משוכנע ששירות באפסנאות נגיד, זו הדרך הכי טובה.
הנה, פרץ היה קצין באפסנאות ולא ממש הרווחנו מזה. אביב גפן, לדוגמא, התנדב ונתן למדינה המופרעת הזו יותר ממה שרוב האנשים שקוראים את השורות האלה נתנו. אני מניח שגם עברי לידר כמעט לא סירב לבקשות של הופעות בהתנדבות. בכלל, נתקלתי במעט מאוד אמנים שמסרבים להתנדב כשמבקשים מהם. אז עכשיו המדינה רוצה להקיא אותם ואם אפשר גם לנסות לחבל בפרנסה שלהם. אני מניח שהקהל של עברי ימשיך ללכת איתו לכל מקום גם ללא עזרת הוועד למען החייל. ואולי באמת הגיע הזמן להחליף את הוועד, לפחות כך ייעשה משהו למען החייל.
ושניה אחת על הקיץ הזה, שעושה סימנים שהוא לא זז מפה לעד. זה לא סיכום מדוקדק אלא מחשבות פזורות. הייתה כמעט מלחמה עם סוריה אבל אנחנו עדיין מקווים שיהיה קצת אקשן כי מזמן לא ביקרנו בבתי הקברות, מהצד השני נבחר לנו נשיא חדש שמתכוון להביא שלום עולמי תוך חודש חודשיים.
היו גם שני ילדים יהודים שנשכחו באוטו ומתו, שני ילדים משם שחטפו טיל בבטן. כשלושה ילדים דקורים, ארבע אמהות כועסות ושכולות וגלעד שליט סוגר עוד קיץ בעזה ולא נהנה בכלל.
באופן אישי, יש לי ילד אחד שסיים צבא וחתם בקבע, ילד אחד שמתגייס וילדה שמנגנת בחליל צד. זה לא קשור החליל אבל כשיש כל כך הרבה חיילים, כדאי שמישהו ינגן את זה. היו לי גם ארבע שפשפות ואני שונא את הלחות הזו ואת כל הצרפתים שמסתירים את הרוח מהים, מעלים את מחיר הדירות השכורות ונרדמים על ההגה. באחד מהימים היותר חמים, כשהלחות סתמה לגמרי את תעלות המוח, ביבי זכה בפריימריס. זה היה כל כך משעמם שאפילו הוא לא הגיע לחגוג את זה. למרות החום, ועדת וינוגרד עדיין מתכנסת ואיש לא במתח גם מזה.
אולמרט יהיה פה כנראה גם בקיץ הבא וזה עצוב נורא. זה היה הקיץ שבו נפרדנו מהמנהיג הענק של מפלגת העבודה, עמיר פרץ, לטובת מנהיג ענק יותר, אהוד ברק. הראשון הוא סוציאליסט ואיש שלום ולכן יצא ישר למלחמה והשני הוא רמטכל לשעבר שעשה לאחרונה כמה מיליונים ורוצה לעשות עוד קצת. זה אולי הקיץ האחרון של חיים יבין כמגיש מבט ואני כבר לא מתגעגע. ובאופן ברור זה עוד קיץ שלא נגמר ויימשך עד אחרי החגים לפחות או עד המלחמה הקרובה. מה שיבוא קודם.
