מדגם לא מייצג של צעירים בני 16.5 – 25 – דור שני למשפחות ישראלים המתגוררים בלונדון מזה שנים – מצא שרובם רואים בישראל בית, למרות שגדלו ובילו את רוב שנות ילדותם באנגליה. ישראל היא המקום אליו הם מגיעים לביקורים פעמיים-שלוש בשנה. ישראל היא מקום בו נמצאים הקרובים והמשפחה.
המשמעות של בית לאומי וכיצד משמרים אותו מקבלת בניכר פירוש שונה מעט מאשר בישראל. השירות בצבא או השירות לאומי, שהם עדיין בגדר קונסנזוס בקרב רוב בני ה- 18 בישראל, נתפס כאן אחרת. שירות צבאי מלא נחשב חריג, ולפחות על פי המדגם הלא מייצג הזה – איננו בגדר הנורמה. למרות זאת, רוב המרואיינים בכתבה, גם אלה שנולדו כאן, רואים עצמם גרים בעתיד בישראל. ימים יגידו אם אותם ההורים, שילדיהם הצהירו שבכוונתם לחזור לישראל עם סיום לימודיהם, אכן מתכוונים לחזור – או שהובעה כאן משאלת לב בלבד של הילדים. התקווה הזו בשנה הבאה בירושלים היא זו שתמיד ליכדה והחזיקה אותנו כעם, בגולה – ולפחות בנושא זה לא חל שינוי.
אפרת, כינוי צבאי לונדון
בגיל 18 החלטתי לנסוע לישראל לשרת בצבא. בקיץ ערכתי את כל המבדקים והגעתי לארץ שלושה ימים לפני הגיוס. ההורים שלי ליוו אותי. שרתתי שירות מלא כפקידה פלוגתית ביחידת עילית. בסוף השירות קיבלתי צ’ופר ועשיתי קורס צניחה. כך מספרת אפרת גלבוע (25), תושבת פינצלי, שהגיעה לאנגליה בגיל שנתיים. תמיד רציתי לשרת בצבא וההורים שלי תמכו בי לאורך כל הדרך.
לא היה קשה לעזוב כאן את המשפחה והחברים?
בהתחלה היה לי מאד קשה בלי ההורים, אך ידעתי שזה לתקופה מסויימת ושזו חוויה לחיים. נחשבתי לחיילת בודדה. בהתחלה הייתי בסופי שבוע אצל הדודים שלי ואחר כך אצל חברות שארחו אותי, בסוף התקופה התגוררתי אצל אחי, שגר אז בישראל.
איך קיבלו אותך בצבא?
קיבלו אותי נהדר. הייתי ביחידה טובה עם אנשים על רמה. מאד העריכו אותי על זה שהגעתי לצבא. שם החיבה שלי היה לונדון. סך הכול לא היו כמעט חיילות בודדות כמוני, זה די נדיר כנראה.
האם היה לך ברור שבתום השירות את חוזרת ללונדון?
נרשמתי ללימודי אדריכלות בלונדון עוד בגיל 16 וכשהתקבלתי, והסכימו לשמור לי מקום לשנתיים – היה לי ברור שאני חוזרת לכאן. כשחזרתי ופגשתי חברים מג’יי. אף. אס (התיכון היהודי בלונדון. ג.ב.), הם היו די מופתעים שהיתי בצבא. דיברתי על זה קודם אבל כנראה שלא חשבו שאני באמת מתכוונת לזה.
איך היה לחזור לכאן?
האמת שהיה לי שוק תרבותי. הגעתי לאוניברסיטה ואחוז המוסלמים שם היה עצום. לכן הצטרפתי לגופים פרו-ישראלים בהם אני פעילה עד היום.
היכן את רואה את עצמך בעתיד?
בעתיד אני רואה את עצמי בישראל. לא ברור לי אם זה עתיד קרוב או רחוק, אך זה יקרה.
המציאות בישראל שונה לחלוטין
לאחרונה, כשנסעתי לישראל, ביקרתי בביתה של חברתי מאז גיל 13 שמשרתת כיום בצבא. היא הראתה לי תעודה שקבלה על תפיסה של מחבל. המציאות הזו, בה חיים בני גילי בישראל, שונה מאד ורחוקה מאד מזו שלי כאן בלונדון, מספרת רון שולמן (19), מאדג’וור.
רון הגיעה לאנגליה עם משפחתה לפני שש שנים. כיום היא לומדת בבית ספר לאנגלית וגם באוניברסיטה הפתוחה בישראל.
אם היית כעת בישראל אני מניח שגם היית משרתת בצבא?
אני בלונדון ולא בישראל ולא חושבת על זה יותר מדי. המשפחה שלי וגם אני מאד שמאלנים. בכל מקרה, מאחר ואני סובלת מבעיה רפואית, סביר להניח שלא הייתי משרתת בצבא. אם הייתי גרה בישראל אולי הייתי חושבת על שירות לאומי.
היכן את רואה את עצמך בשנים הקרובות?
בחודשים הקרובים אני רואה את עצמי כאן. יותר רחוק מזה אני לא יודעת.
במידה ותחליטי להישאר כאן ולהקים משפחה, האם תרצי שילדיך ישמרו על קשר עם ישראל?
יהיה לי חשוב לשמור על קשר לא מבחינה לאומית אלא מבחינה אישית. להראות להם מקומות שאני אוהבת בישראל, כמו אילת.
אני מניח שאת נתקלת בשאלות לגבי המציאות בישראל. מה את עונה?
אני תמיד מנסה להגיד שזה פוליטיקה ושאני לא מבינה בפוליטיקה. קשה מאוד לראות ולהבין מכאן בדיוק את מה שקורה שם, שגם ככה מאד לא פשוט. יש שם הרבה בלגן וכאב מיותר.
טרור יכול לקרות בכל מקום
הייתי בקיץ האחרון בישראל במסגרת סיור של הפדרציה הציונית, בזמן שהייתה מלחמה בצפון. לא היינו בצפון, אבל היינו די קרובים. לא פחדתי, כי טרור יכול לקרות בכל מקום, גם כאן בלונדון. מספרת הדס מוסלאווי (16.5), תלמידת ג’יי. אף. אס, תושבת הנדון שנולדה בלונדון אך מחשיבה עצמה כישראלית לכל דבר.
קל יותר לחיות כיהודי בישראל מאשר כאן בלונדון. ברור לי שבעתיד ארצה לחיות בארץ, להתחתן שם ולגדל ילדים.
כיצד הורייך רואים זאת?
ההורים שלי בטח יחזרו כשכולנו נסיים אוניברסיטה. אני נוסעת לישראל המון, לפחות פעמיים שלוש בשנה. יש לי הרבה קרובי משפחה בישראל.
האם תרצי לשרת בצבא?
אני לא רוצה ללכת לצבא לשנתיים. זה הרבה זמן ויהיה לי קשה לעזוב את המשפחה שגרה כאן. אני כן רוצה ללכת לצבא לחודשיים-שלושה. לנסות מה זה.
כיצד החברים שלך רואים זאת?
החברים שלי הישראלים לא אוהבים את לונדון ורוצים לעבור לישראל. בקיץ גם הם תמיד נוסעים לשם.
ראיתי ישראל אחרת, שונה ומעניינת
כשנסעתי בקיץ האחרון לישראל, לחתונה של אחותי, ראיתי ישראל שונה ממה שראיתי בעבר. עד עכשיו ישראל הייתה עבורי מקום לבקר קרובים ומשפחה. הפעם באתי לישראל עם חברים והכרתי את חיי החברה בתל אביב ואת הבילויים, וראיתי את כל הביקור בצורה שונה ומעניינת. מספר קובי סמיניוביץ (21), שנולד בישראל והגיע ללונדון בגיל חמישה חודשים. מאז הוא גר בגולדרס גרין.
היכן אתה רואה את עצמך בשנים הקרובות?
אני לא מתכוון להיות בלונדון לנצח. מאד יקר כאן. לונדון זה הבית שלי, כאן ההורים שלי והחברים הקרובים, אבל אני בטח ארצה בעתיד להסתכל גם על מקומות אחרים.
האם גם על ישראל?
ישראל היא אחת האפשרויות, אך לא סגרתי עדיין על מקום מסויים. אני מבקר בישראל כל שנה, יש לי שם משפחה. אני אוהב את ישראל.
האם יוצא לך להגן על ישראל או לענות לשאלות על מה שקורה שם?
למרות שרוב החברים שלי הם לא ישראלים, כמעט ולא נתקלתי בשאלות או הערות על ישראל. אם כן, אני מנסה להסביר שאני לא שייך לצד הימני של המפה וגם לא השמאלי אלא לאמצע, למרכז.
האם בגיל 18 חשבת על שירות צבאי בארץ?
צבא לא עניין אותי וגם לא את ההורים שלי. מילאתי טופס שאני פטור בגלל האזרחות הבריטית שלי, וזהו. גם החברים הישראלים שלי כאן לא הלכו לצבא.
אני רוצה לתרום למדינה
כשאסיים את לימודי התיכון בשנה הבאה ארצה לעשות בישראל שנת שרות אומרת עמית פוקס, תושבת הנדון, שנולדה בלונדון לפני 17 שנים. אני מתכוונת לעלות בעתיד לישראל ורוצה לתרום משהו למען המדינה. ישראל היא הבית שלי ולא אנגליה, היא מוסיפה.
מדוע שנת שירות?
זה משהו חשוב ומשהו שעוזר לישראל.
האם חשבת על שירות בצבא?
אני רוצה לעזור לאנשים, אך לא דרך הצבא. העברית שלי לא טובה עדיין. אם תהיה לי אפשרות בעתיד לשרת בצבא אולי אני כן אחשוב על כך.
את לא חוששת להיות לבד בישראל, רחוק מהמשפחה?
אני לא חוששת להיות לבד שנה בישראל. יש לי משפחה שם. אני מבקרת בישראל פעמיים בשנה.
כיצד מגיבים ההורים והחברים?
ההורים שלי חושבים שזה דבר טוב. גם הם תרמו למדינה והיו בצבא. אני מנסה גם להשפיע עליהם, ואולי הם בסוף גם יבואו איתי. גם החברים שלי חושבים שזה משהו שחשוב לעשות ומשהו שעוזר.
כשאני בישראל אני מרגיש אחרת
קל להיות כאן יהודי. יש בגולדרס גרין, הנדון ואדג’וור מסעדות כשרות וכל מה שיהודי צריך, אבל עדיין, בישראל זה אחרת. הייתי פעם בישראל ביום כיפור, ושם ברחובות אף אחד לא נוסע. אווירה מאד מיוחדת, מספר אריאל לוי (17), יליד לונדון ותושב המפסטד גרדן סברב, הלומד בעמנואל קולג’. בישראל אני מרגיש אחרת. שם כולם מדברים עברית.
האם אתה מרגיש כאן בבית?
נולדתי כאן ואני מרגיש שזה הבית שלי, אבל גם כשאני בישראל אני מרגיש שזה הבית שלי. הייתי בקיץ האחרון בישראל עם בני עקיבא. לא בקרנו בצפון אך הינו שם. חשבתי שאם אנשים חיים במצב כזה, אין כל סיבה לפחד.
האם חשבת לשרת בצבא?
אני רוצה לעשות שנה בצבא בזמן ה-gap year (שנת חופש שסטודנטים בריטיים לוקחים בין סיום התיכון לתחילת הלימודים. ג.ב.). אני רוצה ללמוד איך להלחם. אחרי שנה בצבא ארצה לחזור לכאן ללמוד באוניברסיטה.
היכן אתה רואה את עצמך בעתיד?
כשאסיים את הלימודים ארצה לגור בישראל.
מה לגבי ההורים והמשפחה?
ההורים שלי תומכים בזה. גם הם יחזרו לישראל כשכל הילדים יסיימו את הלימודים.
מימין: קובי לובש חולצת טי ירוקה ריבקי-רוקס, מכנסיים בצבע כתום הקסגון, ספייס אינביידרס. הדס לובשת שמלה סגולה עם פסי כסף ושחור ריבקי-רוקס. אריאל לובש וסט ורוד די.ג’יי, עניבה כסופה מארק ווליס, ג’ינס קולקציה פרטית. עמית לובשת שמלה ורודה עם חגורת פייטים שחורה ריבקי-רוקס. רון לובשת חולצה ירוקה, מעליה חולצה אדומה שקופה עם שרוולים – ריבקי-רוקס, ג’ינס קולקציה פרטית.
הפקה: ריבקי וויכסלבוים. עיצוב שיער ואיפור: קלרה סי.
אתר צילומים: לולו’ז פלייס קפה / מסעדה.
Lulu’s Place, 21 Sentinel Square London NW4 2EL,
Tel: 020 8202 4771
דוגמנים: רון שולמן, עמית פוקס, אריאל לוי, הדס מוסלאווי וקובי סמיניוביץ.
