אחרי כמה שנים רזות (קוביד, מלחמות, שינויי אקלים) דווקא השנה החולפת התברכה בלא מעט אלבומים מעניינים. הכנו לכם רשימה של האלבומים שאהבנו השנה.
Kendrick Lamar – Mr. Morale & The Big Steppers
בלי ספק אחד האלבומים המדוברים של השנה היה זה של קנדריק למאר, אמן ההיפ הופ החשוב בעולם בעשור האחרון בקירוב. אחרי האלבומים האחרונים הנחשבים ועם תקופת המתנה די ארוכה בה היה פחות פעיל, הציפיות מהאלבום החדש של למאר היו גבוהות. הן לא נתבדו. למאר מוסיף לעמוד במעמד משל עצמו כאמן יוצר מתפתח בעל קול יחודי, המכיל ניגודים שאיכשהו מצטברים לשלם אחד – הוא אישי ופוליטי, פגיע וחשוף וגם מוחצן ועוצמתי, והוא מותח את גבולות הראפ בוירטואוזיות לא רק ווקאלית אלא גם בתחום הפרפורמנס, כפי שהוכיח בהופעתו המנצחת בפסטיבל גלסטנברי בקיץ האחרון.
[x_video_embed type=”16:9″][/x_video_embed]
Arctic Monkeys – The Car
באלבומם ה-7 במספר ממשיכים הארקטיק מנקיז במסעם המתרחק מהרוק גיטרות הפאנצ’י שזיכה אותם בהצלחה עצומה בראשית דרכם משפילד עד למכירות בינלאומיות של מליונים, למשהו רך יותר בסגנון הלאונג’י שמאפיין את האלבומים האחרונים. אולי עם הגיל באה איזו בשלות ובגרות, אבל כך או כך הם עדיין מספקים כמה וכמה רגעים מלודיים מנצחים, והסולן אלכס טרנר נשמע מצויין ומשכנע כשהוא שר על אהבות וספקות, בליווי תזמורתי עשיר ומפנק. The Car הוא אלבום שמתאים לחורף אז מי שמתגעגע לגיטרות יימצא אותן בהופעות החיות.
[x_video_embed type=”16:9″][/x_video_embed]
The Smile – A Light for Attracting Attention
חברי רדיוהד ג’וני גרינווד ות’ום יורק חוברים למתופף תום סקינר (Sons of Kemet) לאלבום מבריק, בועט ורלוונטי. זהו כמובן לא פרוייקט הצד הראשון שמעורבים בו חברי רדיוהד המהוללת, אבל הוא מצטייר כחזק מקודמיו. גרינווד הרבה בשנים האחרונות בחיבור פסקולים לסרטי איכות, ואף שיתף פעולה עם שי בן צור באלבום מצליח ששילב אלמנטים יהודים ורג’אסטנים. יורק יצר אלבומי סולו בטונים אלקטרוניים, ובלהקתו Atoms for peace שיתף פעולה עם בסיסט הצ’ילי פפרס פלי ועם נייג’ל גודריץ’. גודריץ’ הוא גם האחראי על ההפקה של ‘סמייל’, והתוצאה היא אלבום מרובה שירים מצויינים, גרוב תופים מדוייק, וגיטרות-בס חדים. בין מחאה כועסת להשלמה בשירים הנוגים יותר, השירה של יורק נוגעת בנימי הכאב ונשמעת אותנטית מתמיד. מומלץ (ולא רק למעריצי רדיוהד).
[x_video_embed type=”16:9″][/x_video_embed]
Vieux Farka Toure – ‘Ali’
ויו פרקה טורה הוא בנו של הגיטריסט האגדי עלי פרקה טורה. לאביו היתה מערכת יחסים לא פשוטה עם ההצלחה המאוחרת לה זכה במערב, זאת לאחר שכבר היה נודע במולדתו מאלי מזמן בסגנון הבלוז-סהרה שלו. אחרי ההצלחה לה זכה אלבומו המשותף עם ריי קודר העדיף טורה האב להישאר בחווה שלו ומשך שנים נמנע מעשיית מוסיקה מסחרית. אצל ויו נדמה שהסיפור שונה בתכלית. בבחירות המוזיקליות שלו יש קריצה לעולם המערבי, כך למשל כבר שיתף פעולה עם אמנים מהמיינסטרים כמו עידן רייכל, ואפילו ביצע דילן באלבום משותף עם הזמרת האמריקנית ג’וליה אסטרלין. עכשיו, עם ‘עלי’ הוא מוצא את הגרוב יחד עם שלישייה מיוסטון בשם Khruangbin וגם מצדיע לאביו המנוח. ההפקה מצויינת ועדכנית, ומשלבת בהצלחה את המקצבים האפריקניים ממאלי עם השפעות ממחוזות אמריקניים כמו סול וזיידקו.
[x_video_embed type=”16:9″][/x_video_embed]
Albaster Deplume – ‘Gold’
אלבסטר דפלאם הוא מוזיקאי, משורר ואקטיביסט בריטי שיוצר מוזיקה מקורית, מוזרה ודי מהפנטת, שמשלבת אלמנטים אלקטרוניים, אלתור חי, שירה וטקסט. לעתים הוא נשמע כגרסה מעודכנת למונדוג האמריקני, אולי היוצר המחתרתי האולטימטיבי, אבל כאן יש פחות הישענות על רתמיות והאווירה, לפרקים, יותר מדיטטיבית. מבחינת ההפקה והמעטפת המוזיקלית, אלבסטר מתכתב עם סגנונות הפרי-ג’אז האוונגרדי של אליס קולטריין ופרעה סנדרס (שהלך לעולמו בספטמבר האחרון), להם הוא מוסיף טקסטים וטאצ’ים מודרניים. את ‘גולד’ הוא הקליט בלונדון משך שבועיים, כשבכל יום הוא מארח חבורת נגנים שונה. הנגנים לא שמעו מראש את החומרים אלא נתבקשו לאלתר יחד לכדי קולאז’ ספונטני אותו ערך ומקסס אחר כך דפלאם עצמו.
[x_video_embed type=”16:9″][/x_video_embed]
Alina Bzhezhinska & HipHarpCollective – ‘Reflections’
אלינה בז’ז’ינסקה היא נגנית נבל אוקראינית-פולניה שחיה ויוצרת בלונדון. בשנים האחרונות הופיעה בעיקר במופע מחווה למוזיקה של ג’ון ואליס קולטריין, ועבדה עם נגנים מוכרים בסצנה המקומית כמו דג’אנגו בייטס, דניס בפטיסט וטוני קופי. באלבומה החדש היא מרחיבה את היריעה ומשלבת אלמנטים לטיניים ואפרו-קובנים עם פאנק-ג’אז בסגנון שנות ה-70, וגם מחדשת עוד נבלנית ג’אזיסטית אגדית, דורותי אשבי.
[x_video_embed type=”16:9″][/x_video_embed]
Brian Eno – ‘FOREVERANDVERNOMORE’
באוטוביוגרפיה המצויינת שלו כותב גיטריסט ויוצר להקת ‘המי’ המיתולוגית פיט טאונסנד על אירוע שיזם בסוף שנות ה-60 בלונדון. טאונסנד, שידוע כממציא הפידבק וניפוץ הגיטרות הבימתי, היה גם חלוץ בשילוב אלמנטים אלקטרוניים במוזיקת הרוק, וב-1969 העביר סדנה בתחום, שנועדה ל’לא מוזיקאים’. בין הנוכחים בסדנה היה גם בריאן אינו הצעיר, שהודה אחרי שנים שהאירוע היה מכונן עבורו. גם אחרי שנחל הצלחה עם רוקסי מיוזיק וכסולן באמצע שנות ה-70, אינו המשיך להגדיר את עצמו כ’לא מוזיקאי’. הרשו לי לחלוק עליו. ב-50 שנה של יצירה והפקה של פסקולי רקע לסרטים אמיתיים ומדומיינים, הצלחות ענק ושיתופי פעולה הסטוריים ופורצי דרך, בריאן אינו אחראי על עשרות אלבומי מופת, בין אם זה אמביינט אלקטרוני שמיימי או פופ רוק מיינסטרימי. באלבומו האחרון הוא גם חוזר לשיר, ומתעסק בעיקר בנושא משבר האקלים. מרומם, מרגש ומעורר השראה.
[x_video_embed type=”16:9″][/x_video_embed]
‘Here it is’ – Various Artists
אחת לכמה שנים מופיע עוד אלבום מחווה ללאונרד כהן, המשורר היהודי-קנדי העגמומי הנפלא, שנפטר ב-2016. המחווה הנוכחית מעט יוצאת דופן: היא יוצאת דווקא בחברת ‘בלו נוט’ הקלאסית, שנמצאת בחזית הג’אז האמריקני – לא סגנון מוזיקלי המזוהה עם כהן. על ההפקה אמון לארי קליין, חברו הותיק של כהן, ובנגינה משתתפים נגני ג’אז בולטים כלארי גרנדיר וביל פריזל. באלבום מתארחת שורה מפוארת של זמרים, ביניהם נורה ג’ונס, גרגורי פורטר, איגי פופ ופיטר גבריאל, שני האחרונים מציגים הגשה קולית כמעט זהה בסגנונה לזו של כהן. באלבום, לצד כמה משיריו הקלאסיים כמו ‘סוזאן’ ו’הללוייה’, ייצוג לחומרים מאוחרים יותר, כולל רצועות מהאלבום האחרון שהקליט כהן, ‘You want it Darker’.
[x_video_embed type=”16:9″][/x_video_embed]
ירון הרמן – ‘אלמה’
האלבום החדש של הפסנתרן הישראלי-צרפתי הוא יצירה יפה ביותר, בעלת יופי נדיר כמעט, שמשתרעת על פני מנעד מוסיקלי רחב להפליא, בייחוד בהתחשב בעובדה שמדובר בסולו פסנתר. ב’אלמה’, אלבום שמתאים לשעות הקטנות, ירון הרמן מציג אלתורי פסנתר במצב רוח מינימליסטי וכאמור נוקטורני, בקטעים קצרים, מהורהרים ומופשטים שנוגעים באמת טהורה ונקייה. ההשפעות הן לרוב קלאסיות, עם מעט קית’ ג’ארת ועבדולה אברהים לגיוון. ישנן גם כמה גרסאות כיסוי, כולל מחוות נאות למתי כספי ואביתר בנאי, אבל מבחינת כותב שורות אלו, האלתור המקורי של הרמן הוא היכן שבאמת פועם הלב של האלבום הזה.
[x_video_embed type=”16:9″][/x_video_embed]
השנה יצאו גם הוצאות מחודשות ובוטלגים שראו אור לראשונה. מבין המעניינים ‘רבולבר’ הענק והנצחי של הביטלס מ-’66 זכה למאסטרינג חדש של ג’יילס מרטין, עם תוספות וגרסאות מוקדמות לשירים, אלבום גנוז מוקדם של לו ריד מ-1965 ואלבום הופעה נדיר של קרידנס קלירווטר רבייבל ברויאל אלברט הול, 1970, עם ביצועים אנרגטיים לכל השירים הגדולים של ג’ון פוגרטי ושות’.
[x_video_embed type=”16:9″][/x_video_embed]
אלבומים מומלצים נוספים מהשנה האחרונה:
Kibron Birhane – ‘Here and There’
Kokoroko – ‘Could we be More’
Richard Dawson – ‘The Ruby Cord’
Vega Trails – ‘Tremors in the Static’
Binker and Moses – ‘Feeding the Machine’
DOMi & JD BECK – ‘NOT TiGHT’
Kutiman – ‘Open’
תמר סו
אביב פק – אוסף ראשון
שלומי שבן ואמנים שונים – ‘הד קולך’ (פסקול הסדרה)
היזכרו בהמלצות מוזיקה בבריטניה על האלבומים השווים של שנת 2021:
https://alondon.net/new-site/מוזיקה-בבריטניה-האלבומים-השווים-של-2021/
