שוקי קופרארד (49), הוא מול מצליח בתחום מדריכי עולם, שאינם מיועדים רק לתיירים. הספרים שהוא מוציא אינם מספרים על מקומות לינה, אינם ממליצים על מסעדות ואינם מציינים אתרי בילוי או מרכזי קניות. הם מתמחים בהליכות, בתרבויות, במנהגים ובהבנה של כל עם – נושא שבמדריכי תיירים רגילים מצטמצם לעמוד וחצי ברמה של תעשה ואל תעשה, לדבריו. בעידן הזה העולם הולך ומצטמק. יותר אנשים רוצים לגלות עולם, להגיע למקום חדש ולהיחשף לחוויה אחרת מדגיש קופרארד. הספרים משלבים את הפן האנושי עם הגיאוגרפיה, הפוליטיקה, וההיסטוריה המקומית.
קופרארד, יליד חיפה, הגיע ללונדון מטעם משרד החוץ ב-1981 – ונשאר. תואר ראשון עשה בחינוך וגיאוגרפיה באו’ חיפה והיה פעיל בהנהגת הצופים. לתואר שני בתכנון ערים למד בטכניון וב-‘אל-אס-אי’. בלונדון, שם התחיל דוקטורט. בלונדון הכיר את אשתו, רונית, מעצבת פנים, ויש להם שלושה ילדים: שתי בנות ובן.
עם סדרת הספרים ‘שוק תרבותי’ התחלתי לפני עשר שנים, הוא מספר, וכיום אנחנו מכסים כמאה יעדים בעולם. מאז הוספנו סדרה שנקראת: ‘לעבוד ולחיות’, המכילה מידע מפורט יותר מבחינה טכנית. מידע מעשי שעשוי לעזור לאנשים שעוברים רילוקיישן להתבסס מהר יותר במקום החדש. עד עכשיו הוצאנו את הספרים רק באנגלית, כעת אנחנו מוכרים את זכויות התרגום לשפות זרות, ומוציאים סדרת כיס חדשה שנקראת ‘חכמה תרבותית’, עם מדריכים שכתובים באופן קליל יותר ועם הרבה הומור. עד היום הפצנו למעלה משני מיליון ספרים. לצידם – מוציאה החברה ספר המיועד לנשים המתלוות לדיפלומטים, שליחים או אנשי עסקים המכיל עיצות פרקטיות להתבססות המשפחה ולמניעת משברי מעבר.
לפני חמש שנים הקים קופרארד חברת ייעוץ שעוסקת גם בהדרכה מעשית
באמצעות סמינרים לאנשים שמגיעים לאנגליה למטרות עבודה, בעיקר, או אנגלים היוצאים לעבוד במדינות אחרות. אנשים מגיעים לעבוד בחברה חדשה מכל מיני תרבויות ויש צורך שיעברו תהליך התמזגות תרבותית הוא מסביר. בין לקוחותיו נמצא משרד ההגנה הבריטי, וקופרארד גם מייעץ למשטרת בריטניה בנושא האתני. לא מכבר חזר משלושה שבועות בהודו, שם בנה מרכז סמינרים. הודו היא מדינה זולה מבחינת כוח אדם. ‘בריטיש טלקום’ העתיקה להודו את מרכזה, ויותר ויותר חברות משתמשות בשירותי טלקומוניקציה משם. הוא מסביר. קופרארד מאמן את המקומיים בתרבות הבריטית, בהבנה ותקשורת טובה יותר עם מקבלי השירות בבריטניה. חברת קופרארד עוסקת גם בהפצת ספרים של מולים אחרים בנושאים דומים, כמו מדריכים שנתיים של אכסניות נוער בעולם, ועוד. אני מעסיק במשרד צוות של 12 איש, הוא אומר, אבל מפרנס באופן עקיף כ-100 אנשים נוספים.
שמו של קופרארד מוכר מהחסויות שנתן דרך קבע לשבוע הספר היהודי בלונדון. התחלתי עם ספרות יהודית, הוא אומר, קשה להתנתק מזה, למרות ששום מוסד או ארגון לא עזר לי לפתח את זה כעסק. הייתי מול של סידורים, גם לילדים ושל מילונים עיברים-אנגלים, הוא נזכר. כל ספר בנושא יהודי שעומד על המדף בחנות הספרים WHSmith ברנט קרוס – הוא שלנו. חבל רק שבחנויות ספרים יהודיות בלונדון שבעו מנושא השואה. אולי בגלל שיהדות בריטניה לא התמודדה עם השואה באופן ישיר כמו באירופה.
קופרארד עצמו הוא דור שני לניצולי שואה, והוא מודה כי יתכן וזה הכוח שמניע אות וגם הסיבה שלא עברת את שמו. אבי, במקור מעיירה בשם זבולין, בפולין – מעולם לא דיבר על השואה בבית. אמי ילידת רומניה הייתה פתוחה יותר. חלק מבני המשפחה בארץ קיצרו את שמם לארד. אחותו, חיה ארד, הייתה סולנית להקת חיל הים (‘חסקה’, ‘על אם הדרך עץ עמד’ ועוד). בן דודו, אלוף שמואל ארד זל נפטר מדום לב לפני כמה חודשים בגיל צעיר יחסית. הוא מספר כי לאחרונה גילה קצת יותר על שורשי העלייה של בני משפחתו מהצד הפולני. תוך כדי כך הסתבר לו שנמכרו להם שטחי אדמה על הנייר מבלי שנתאפשרה להם הזכות לממשם, בהבטחות גדולות עי מגייסי כספים מקצועיים שפעלו בארץ לפני התקומה. אולי יום אחד אני אנבור בארכיונים ששוכנים במרתפי הכשרת היישוב ואז אוציא ספר על תקופה שנחשבת לערש האידיאליזם הציוני, אפריך כמה אגדות, ואגלה שבעצם שום דבר לא השתנה…
פרטים על המדריכים תמצאו באתר
