מחפשים טיול מחוץ ללונדון? שווה להרחיק עד חופיה המערביים ביותר של וויילס – כארבע-חמש שעות נסיעה מלונדון. הנסיעה תביא אתכם אל פמברוקשייר (Pembrokeshire) – המחוז המערבי ביותר בחבל הארץ. מסלול ההליכה כולל קתדרלה, קפלה למתבודדים, מצוקים מרשימים, מפרצים נעלמים, שדות מוריקים וכל הזמן מראות מתחלפים של ים ועוד ים. אמנם בבריטניה יש שפע של מצוקים מסוגים רבים, ועל פי רוב הירידה אל קו החוף היא תלולה ודרמטית. אבל כאן, נוספים אלמנטים של מסלעה מיוחדת, שיחים הכורעים בנטל הרוח, וגם רוחניות: ה”שאנטי” של וויילס ולימודי תיאולוגיה נוצרית.
נתחיל בעיירה סנט דייווידס (St Davids), שהיא לא רק העיר המערבית ביותר בוויילס, אלא גם הקטנה ביותר בבריטניה (למרות שטכנית, סיטי אוף לונדון עוקפת אותה). חובה להסתובב בה כשעה, משום שהקתדרלה (St Davids Cathedral), השקועה והשוקעת בקרקע, היא מראה מרתק. אולי במרבית המקרים מצפים למצוא קתדרלות יפות במרכזי הערים, אבל כאן מדובר בקתדרלה גדולה, נידחת, ומסביבה שדות מוריקים, נחלים ושרידי מקומות תפילה ומנזרים קדומים יותר. מוזר ומעניין. במתכונתה הנוכחית, בנייתה של הקתדרלה הסתיימה רק בשנת 1910, אך תשתית קדומה התקיימה במקום עוד מימי וויליאם הכובש, מעט לאחר שנת 1066, כאשר ביקר במקום לתפילה והתאהב בקדוש ובמשנתו. בישופות התקיימה בצ’ארטר אנגלי מיוחד כבר מימי הנרי השני (בשנת 1115). ב-1181 הוחל בעבודה על קתדרלה ראשונה, אולם ממנה לא נותר הרבה עקב התמוטטות המגדל הגבוה המקורי ב-1220 ורעידת אדמה ב-1248 (ובעקבותיה, כמו תמיד, ביזה). אלה מבין העתיקות הנרחבות שתראו בסיור, וכמה חבל שהכל נחרב ונבזז בשנית על ידי חייליו של אוליבר קרומוול.
לבקר בארגז החול של אלוהים
זה המסלול שאני מציע, אחרי סיור בעיירה. יוצאים מסנט דייווידס בפנייה ימינה לאחר צמד בתי קפה וממשיכים דרומה לאורך כביש סלול אך שקט. במהלכו, נראה מסביבנו תנורי אבן לייצור לבנים וחומרי בניין באמצעות שריפה (“קילן”), עד השלט הראשון של ה-Lower Moor Pembrokeshire Coast Path – ממש מעל לים, הנראה עכשיו לראשונה. פונים שמאלה, צועדים ונהנים. זהירות! יש סכנת מפולת בקטעים מסוימים במצוק, ולכן אין לסטות ימינה מצדו הימני של השביל. הביטו במצוקים שמולכם ואז ודאי תבינו למה אומרים גיאולוגים ואחרים שזהו ארגז החול של אלוהים. תצורות סלע מתקופות גיאולוגיות שונות מרמזות על בקע עז ואלים, שיצר העתק במקום בו היבשה של מערב וויילס אמורה הייתה להימשך עוד מיילים רבים לתוך הים האירי, אבל נבקעה ויצרה קו מצוקים תלול ומלא ב”קוביות”, “להבים”, “מדפים” וכדומה, במספר צבעים.
אתם עוברים ליד מקום המחבוא והנזורה של נון הקדושה – סנט נון (St Non) – שהייתה אימו של דיוויד הקדוש. בנה היה ונותר הפטרון של וויילס, שלמעשה הביא לכלל הוולשים את אמונה הנוצרית והתגורר כל ימיו במקום במאה ה-6 (כנראה נולד סביב שנת 500 לספירה ונפטר ב-589). אימו, נון, הייתה רווקה אומללה לפי האגדות, אשר נבעלה על ידי נסיך שרלטן, שנמלט לאחר מכן. היא הייתה ונשארה רווקה כל ימיה, ובהיחבא במצוקים בהם אתם הולכים, בעת סערה עזה ניצלו חייה מפני מבקשי נפשה, שנשלחו על ידי אותו נסיך להורגה ולהרוג את בנה הפעוט. הבן ניצל, ודווקא משום היותו ממזר נועד להיות מטיף גדול – המצליח בדברי ימי וויילס. המראות הם דרמטיים. למרות שהפרשי הגובה אינם גבוהים, אנו כל העת 25 עד 30 מ’ מעל פני המים, שלמרגלות המצוק.
לסיים בסולבה: אחת העיירות הציוריות ביותר בוויילס
יופי הנוף והאווירה הפתוחה ממשיכים עוד מיילים רבים בשביל המסומן לכיוון מזרח. אך אפשר לסיים את המסלול באחת העיירות הציוריות ביותר בוויילס: סולבה (Solva). שם אפשר לאכול ב-The Cambrian Inn (היכן שאני אכלתי והיה נורא טעים). או במסעדת The Ship, שמציעה מרק ברוקולי משגע ודגים שונים, אבל המחירים לא נמוכים. או ברחוב הראשי ליד חניית המפרץ ותחנת האוטובוס. כדי לחזור לסנט דיוויד אפשר לקחת אוטובוס קו 411 בנסיעה שאורכת כ-11 דקות.
אם אתם לא מעוניינים ללכת עד סולבה (5 מייל), ניתן לחזור צפונה מיד לאחר הקפלה של סנט נון ואחרי כחצי מייל מגיעים לסנט דיוויד. אבל אז זו רק הליכונת שיחסרו בה החוף ובו קשתות טבעיות מצוקים בגוונים שונים של שחור, אדום, חום וזהוב, קפלות נטושות במספר מקומות, וגם חופים חוליים בצבע זהב, שכאן לא המקום להכביר עליהם במילים.
כדי לעצור ללינה בדרך חזרה ללונדון, אפשר לנסות את Travelodge Leigh Delamere Eastbound. במוטל הזה תמיד טוב, נעים, שקט ונקי. את הרעש הראשון אתם תוכלו לייצר…
[x_map][/x_map]
