מה רע בקצת בתי שחי שמזיעים על דלתות רכבים, קצת כפות ידיים שרוקדות לך מול הפנים בתנועה סיבובית: למה מי אתה?; מה לאמש’ך?; לא מדליק מונה – לא טוב לך תלך ברגל. אכן, התגעגענו.
האמת היא שלפעמים, אנחנו היושבים בגולה נוטים לשפוט את הנעשה בארץ בעין ביקורתית מדי. נכון, כולם כאן מעגלים, נדחפים ובוחשים. נהגי המוניות מתייחסים למונה כאל גוף המשדר קרינה רדיואקטיבית קטלנית. מצבם ההיגייני של כמה מהם הוא נושא למחקר. אבל עמוק בתוך כל ישראלי – גם אם הוא נהג מונית תחמן – מסתתר ישראלי טוב. כזה שעושה ימים ולילות על הגנת המולדת. יפה בלורית, נאמן, בעל יכולת הקרבה, רצון, נחישות – וחשוב מהכל: מוסר. אז הנה לכם אנשי התפוצות שלא יודעים לפרגן, הנה לכם מעשיה קצרה לחידוד המסר. את הסיפור הזה לחש על אוזני חייל יפה ותשוש בחופשת סוף שבוע נדירה. בטח לא שמעתם דבר אודות העניין. מן הידועות היא, שאנחנו היהודים עושים את המעשים הטובים שלנו בסתר ובצנעה. אבל כשירות לקוראי המדור הנאמנים, החלטנו להביא את הסיפור במלואו – לתפארת מדינת ישראל!
היה זה לילה אפל וארוך במיוחד במוצב גירית, שליד רפיח. עם עלות השחר הבחינו החיילים בתזוזה מחשידה. חששותיהם לא העלו חרס. אימאן אלהמס, בת 13, עשתה את דרכה בסמוך למוצב ומבט מרושע בעיניה. החיילים לא נתנו לילקוט בית הספר לבלבל אותם. גם לא לעובדה שהילקוט היה מלא ספרים וכלי כתיבה. אש נפתחה והילדה נקטלה. וזה עוד לא הכול. גיבורים אמיתיים לא עושים חצי עבודה. סרן ר’, מפקד הפלוגה, הביט בנעשה בעפעפיים מצומצמות. עם שוך מטח היריות הוא התקרב למקום בו שכבה הילדה מתבוססת בדמה. בראשו הדהדו סיסמאות ששמע מאז היה טירון. הוא חשב על חבריו בעורף, על משפחתו ועל תושבי ישראל הזקוקים כל כך לזרוע מסוככת. על אף הסכנה המוחשית והסיכון הנורא, הוא הוסיף עוד שני צעדים, כיוון את נשקו ושחרר עוד צרור שהקפיץ וחורר את גופתה של אימאן בת ה13-. סרן ר’ לא פסק, עד שלא ידע לבטח: חיילי המוצב ניצלו – אזרחי ישראל יוכלו לנום הלילה בבתיהם בשקט ושלווה. והמחסנית גם התרוקנה.
האירוע הקשה והמביש הזה נחשף בישראל על ידי ידיעות אחרונות. מי ששירת יודע שמקרים כאלו מתרחשים חדשות לבקרים. ואם אתם חושבים שעצם חשיפת המעשה מעידה על התפרצות מצפונית בלתי צפויה או על יצר עז לחשבון נפש – אתם בהחלט טועים. ההערכות הן שחיילי הפלוגה הותיקים הוציאו את הסיפור לעיתונות כנקמה על כך שהמפ לא איפשר להם להתעלל בחיילים הצעירים של הפלוגה כחלק מטקסי זובור. בחיי. והלקח: מפקד חכם שיורה צרורות אוטומאטיים בגופות של ילדים, אל לו למנוע מחייליו להתעלל האחד בשני. אחרת הוא יגמור כמו סרן ר’ המסכן, שרק רצה לחזור הביתה בשלום ומצא את עצמו מודח על לא עוול בכפו.
מאמרים קשורים
ואחרי שבועיים כאלה, גם אני רק רוצה לחזור הביתה בשלום. לאנגליה. נכון שהחיילים השנוזלים של הוד מעלתה לא מסוגלים לדרוך על נמלה מתה, אבל מה שכן, בתי השחי של נהגי המוניות – תאמינו או לא – תמיד נשארים יבשים. וגם זה משהו.
