אכן, הגיע הזמן להחזיר את השמרנים לשלטון. אך בינינו, דווקא בשל זהותו היהודית של מנהיגם, אני מעדיף את בלייר בקדנציה רביעית רצופה. כאשר שורות אלו נכתבות, הולך ומצטמצם פער הסקרים בין שתי המפלגות הגדולות. אולם יש להניח כי ברגע האחרון ירשום לעצמו הלייבור ניצחון נוסף. אם יצליח הווארד לחולל נס פוליטי מהדהד, אקפוץ משמחה לשנייה אחת – אחר-כך אנחת על הקרקע באנחה גדולה.
האיים הבריטים אינם נראים בשלים לראש-ממשלה יהודי. רחוק מכך. בחירה כזאת תזמין תגובה גזענית כנגד כל מהלך פוליטי או כלכלי שלא ימצא חן בעיני האוכלוסיות השונות. אם ייקח מהעשירים וייתן לעניים, הוא יהיה פייגין”. אם ייקח מהעניים ויעביר לעשירים הוא יהיה ”שיילוק”. אם שעור האבטלה יעלה, יאשימו את היהודים בחטיפת הג’ובים הטובים. אם האינפלציה תזקוף את ראשה, יהיה זה משום שההכנסות ממסים מגיעות לכיסי החברים אותם פוגש הרוהמ החדש בבית הכנסת. אם יקפיד על שמירת הקירבה לארצות-הברית, יואשם בכניעה לתכתיבי הסחטנות של הלובי היהודי. אם יצדד בהמשך המדיניות בעיראק, יוקע כמי שמאחורי הקלעים מקדם עיסקות חשאיות עם ישראל. אוי. כמעט שכחתי. במקרה כזה אוליבר לטווין יהיה שר האוצר ואז כל תיאוריות הקונספירציה על השתלטות היהודים על הכלכלה המקומית תקומנה לתחייה.
הווארד מעולם לא היה יהודי ”חם” ואין להניח שראה מבפנים בית-כנסת גם ב”ימים הנוראים”. למיטב ידיעתי בנו הוסמך לאחרונה לכמורה. אבל כל זה לא יעניין את החוגים האנטישמים הסמויים והגלויים, מן הצווארון הכחול ועד למאיון העליון. הוא היה ויישאר היהודי האולטימטיבי ולכן יהפוך לשעיר העזאזל הקלאסי של כל צרה שתבוא, או לא תבוא, על בריטניה. כך היה בעבר במדינות אחרות באירופה ובאמריקה הלטינית.
מאמרים קשורים
אז עם כל הגאווה על ראש-ממשלה יהודי ראשון מאז בנג’מין ד’ישראלי…לא, לא הפעם.
