בקומדיה הקודרת שכתב מולייר, שהשתמש בגיבור כדי לחבוט בערכי הכנסייה והמוסר החברתי הצבוע, דון ז’ואן יוצא לדו-קרב עם אלוהים. ואלוהים מפסיד. נשמתו של חובב הנשים אכן נענשת ויורדת לשאול, אבל… הנואף המפורסם מסרב להביע חרטה. לא מחזה נוצרי במיוחד; והבימוי של אלכסנדר מורפוב מעצים את הנימה הפרובוקטיבית שעולה מיצירתו של מולייר – סאטירה פרועה, נועזת, סקסית, מצחיקה עד דמעות.
במובן מסוים, אפשר לראות בדון ז’ואן גיבור בן זמננו ציני, אנוכי, תועלתני, בליין, מעשן כרוני, נרקומן של אהבה, ממש כוכב רוק חי מסיפוק לסיפוק, מתשוקה לתשוקה, משאיר אחריו נשים מתוסכלות, גורר גברים לשליפת חרבות באמצע הלילה ומסתלק באלגנטיות מזירת הפשע, כאשר משרתו הנאמן סגנרל נשאר לנקות את הלכלוך. אילו דון ז’ואן היה חי היום האם היה די.ג’יי? האם הייתם נותנים לו Like בפייסבוק? האם צלמי הפפראצי היו רודפים אחריו לעוד דייט לוהט? האם דונה אלווירה היתה מתלוננת בבלוג שלה על היחס המשפיל? ומעל הכל, האם פסל האבן האימתני היה נוחת בלופט המעוצב שלו?
המחזה מאת: מולייר. תרגום: רועי חן. בימוי ועיבוד: אלכסנדר מורפוב (בולגריה)
תפאורה: אלכסנדר אורלוב (רוסיה), תלבושות: מיכאל קרמנקו, סייף: דמיטרי אוסמולובסקי, תאורה: אלכסנדר סיקירין.
משתתפים: (לפי סדר אב) אלונה איב, ציון אשכנזי, דביר בנדק, לוסי דובינצ’יק, ישראל (סשה) דמידוב, יעל טוקר, יבגני טרלצקי, יובל ינאי, אורי יניב, גור קורן, נטע שפיגלמן.
הצגותיו של הבמאי אלכסנדר מורפוב הוצגו בפסטיבלים בינלאומיים בווינה, טורון, בלגרד, ניטרה, המבורג ועוד. לאחרונה הגיע לישראל עם ההצגה דון ז’ואן שהוצגה במסגרת פסטיבל עונות סנט פטרבורג שנערך בתיאטרון גשר.
