יש מעטים בעולם שזכו לגישה ישירה למשפחה המרתקת ביותר בעולם. אם אתם חושבים על משפחת קרדשיאן, כנראה שמוטב שתעברו לכתבה אחרת, כי אנחנו מדברים על משפחת המלוכה הבריטית – המוסד הכי שנוי במחלוקת בממלכה. בין אם אתם אוהבים אותם או מתנגדים להם, אין ספק שהם תמיד נושא לשיחה. אחד מהמעטים האלה הוא ישראלי שחי באנגליה. איתי בן דב שימש כשף הפרטי של המלך צ’ארלס במשך שנתיים, כשהאחרון עוד היה הנסיך מווילס.
אחרי שעזב את משפחת המלוכה, הוא ואשתו החליטו להקים משפחה, וכך נולד בנם לביא (בן 5 היום). הם חזרו לישראל, שם היה שף פרטי לעוד דמות בולטת. לפני כשנה החליטו לחזור ללונדון, והשתקעו בדרום-מזרח העיר.
כעת, כשחזר ללונדון לאחר תקופה בישראל, לא יכולנו לפספס את ההזדמנות לשוחח איתו על העבודה עבור המשפחה המפורסמת בעולם ועל מה באמת אוהבים בני המלוכה לאכול.
“במהלך תהליך המיון, צחקתי עם אשתי שאני בעצם מתראיין למלכת אנגליה. לא ידענו עד כמה היינו קרובים למציאות. נדרשתי למלא 40 עמודים עם פרטים על עצמי, כולל מידע על כל מי שהכרתי אי פעם – עד למפקד שלי בצבא, ולחתום על הסכם סודיות. היה לי ברור שזה תפקיד ששווה להמתין לו בסבלנות.”
לאחר תקופה במסעדת “חדר האוכל” של עומר מילר בישראל, החל איתי בן דב את דרכו המקצועית הרשמית בלימודים במוסד הקולינרי היוקרתי לה קורדון בלו. בעקבות הלימודים, הוא ואשתו כרמל עלו על מטוס ללונדון בשנת 2015, מבלי לדעת לאן יוביל העתיד את השף הצעיר שבא להגשים חלום בעיר הגדולה.
איך הקריירה שלך התפתחה אחרי שסיימת את הלימודים?
״”שבועיים לפני סיום הלימודים קיבלתי הצעה לעבוד במסעדה עם שני כוכבי מישלן, בניהולו של השף מרכוס וורינג. במשמרת הראשונה השף הראשי הגיש לי את תפריט הטעימות המלא וביקש ממני פידבק – וזה היה עוד לפני שהיה לי ניסיון במטבחים ברמה כזו. העבודה הייתה אינטנסיבית, עם שעות ארוכות משבע בבוקר עד שלוש לפנות בוקר, עם הפסקה קצרה באמצע. הייתי חוזר הביתה, אוכל מהר ונרדם.”
אחרי כמה חודשים במסעדה, בן דב עזב כדי להתחתן בישראל. “כשחזרנו, טיילנו ברחבי אנגליה, וקבעתי משמרות ניסיון במסעדות מישלן שונות. רציתי לעבוד עם השפים הטובים ביותר, והשאיפה הייתה לזכות בכוכב מישלן בעצמי. בסופו של דבר, בחרתי לעבוד אצל השף הסטון בלומנטל בווינדזור. שם התרחש משהו מעניין – בפעם הראשונה הבאתי את התרבות שלי למטבח. במסעדות נהוג להכין אוכל לצוות לפי תור, וכשהגיע תורי הכנתי פיתות, קבבים, עמבה וטחינה. מאותו רגע רצו שרק אני אכין את האוכל לצוות. זה איפשר לי לבטא את עצמי דרך המטבח.״
לאחר תקופה אצל בלומנטל, השחיקה הגיעה לשיאה. ״הייתי עייף כתוצאה מעבודה רוב שעות היממה והחלטתי בעידודה של אשתי לחפש משרה של שף פרטי. ככה הגעתי למודעה מאוד קורקטית : דרוש שף פרטי למשפחה ידועה. הגשתי קורות חיים ושכחתי מזה״.
מתי הבנת שאתה הולך לעבוד עבור המלך צ’ארלס (שאז היה הנסיך צ’ארלס)?
“אחרי חודשים של בדיקות רקע קיבלתי טלפון שמזמין אותי לריאיון ראשון בקלרנס האוס. הייתי צריך לגגל את המקום, ואז הבנתי שמדובר במעון הרשמי של הנסיך צ’ארלס והדוכסית קמילה.”
מה כלל תהליך הגיוס?
“היו כמה שלבים. השלב הראשון היה ריאיון פרונטלי. נאלצתי לרכוש חליפה במיוחד, כי לא הייתה לי אחת אז. באחד הרגעים שאלו אותי מה דעתי על משפחת המלוכה. אמרתי את האמת – שאין לי ממש דעה, אבל לסבתא שלי בטוח יש.”
אמירה אמיצה במעמד כזה…
“אני חושב שהם אהבו את קור הרוח שלי. הם חיפשו מישהו שיוכל לבצע את העבודה מבלי להתרגש מנוכחות משפחת המלוכה. השלב השני היה כמו גרסה מזורזת של ‘מאסטר שף’. קיבלתי קופסה עם חומרי גלם והייתי צריך להכין מהם כמה מנות עבור ‘השופטים’. כשהבנתי שהם סיימו את המנות שהגשתי, ידעתי שהצלחתי לעבור לשלב השלישי והאחרון.”
בזמן שעבדתי במסעדה, קיבלתי טלפון מהסוכנות שביקשו שאגיע למחרת, עם חליפה, לראיון הסופי בקלרנס האוס. אמרתי שאני לא יכול להגיע מחר, והם השיבו בפשטות: ‘או שאתה מגיע מחר, או שאתה מוותר על התפקיד’. נכנסתי לוולק-אין פריזר והתחלתי להילחץ, אבל אחרי שהתאוששתי, תכננתי איך להגיע לריאיון מבלי לפגוע בעבודה שלי במסעדה.
למחרת, הגעתי מוקדם בבוקר למסעדה, סיימתי את כל המשימות של יום שלם בכמה שעות, המצאתי תירוץ, עליתי על הרכב ונסעתי ללונדון. החניתי את הרכב בשכונה סמוכה, עליתי על הטיוב והגעתי לקלרנס האוס. כשנכנסתי, לקחו אותי לחדר צדדי ולימדו אותי את הקודים שעליי לכבד כשאני נמצא מול בני משפחת המלוכה – כמו להשתחוות, לא להפנות את הגב, ולסיים כל משפט במילה ‘סר’.”
“באחד הרגעים שאלו אותי מה דעתי על משפחת המלוכה. אמרתי את האמת – שאין לי ממש דעה, אבל לסבתא שלי בטוח יש”
ואז מגיע הרגע הגדול שבו אתה פוגש את המלך צ’ארלס, שאז היה הנסיך?
“כן, נכנסתי למשרד שלו והוא עמד. לחצנו ידיים והוא שאל אותי למה התחלתי לבשל. סיפרתי לו על סבתא שלי, שהייתה בשלנית נהדרת ותמיד אירחה והאכילה את כולם, אפילו את שגריר איטליה. משם נבעה האהבה שלי למטבח – מהרעיון של להאכיל אנשים ולגרום להם ליהנות. אחר כך הוא שאל עוד כמה שאלות אישיות, וסיימנו את הריאיון. אחרי זה פגשתי את קמילה במסדרון, והיא אישרה אותי במבט.”
הייתה התייחסות למוצא שלך?
“הם ידעו כל הזמן שאני ישראלי ודיברתי על סבתא היהודייה שלי. הזהות שלי הייתה ברורה, והשתמשתי בה כדי להבליט את הייחודיות שלי.”
ואז אתה מבין שהתקבלת?
“הפכתי לחלק מצוות השפים שמנהלים את הקייטרינג של הנסיך ואת כל האירועים שלו, בין אם זה לארח את מלך יוון, את הנכדים (ג’ורג’, שארלוט ולואי), או סתם לשבת מול הטלוויזיה. בהתחלה לא הבנתי למה אני נכנס, ולא היה לי מושג שאצטרך לטייל בעולם שישה חודשים בשנה. הייתי חלק מהפמליה שלו, והחוויה הייתה פשוט נהדרת. הייתה לי הזדמנות לבנות תפריטים עם חומרי הגלם הכי טובים בעולם, ללמוד מהשפים הטובים ביותר, ולטייל בעולם.”
איך היו היחסים שלך עם צ’ארלס?
“היינו בקשר קרוב. היינו מציעים לו תפריט, והוא היה משנה אם רצה. פעם הוא אפילו הביא לי עוגת דבש בראש השנה. תחשבי על זה – האוכל הוא הלב של הבית, אז אפשר להבין את הקרבה שנוצרה בינינו.”
יש לך סיפור מעניין לחלוק איתנו?
“פעם הארי ו-וויליאם הגיעו לסנדרינגהאם למפגש ג’נטלמנים עם הנסיך, והכנו להם סאנדיי רוסט מפואר. לצוות הכנו גרסה פשוטה יותר של המנה, ובלילה הארי הגיע ורצה לאכול דווקא את האוכל של הצוות, וישב איתנו. ראיתי את הניתוק שהחל להתפתח. הוא נהנה להרגיש לרגע לא כמו בן מלוכה. זה לא קרה עם אף בן משפחה אחר.”
מי הכי התעניין בך מבני משפחת המלוכה?
“ללא ספק הנסיכה קייט. היא שאלה לשמי, שאלה שאלות אישיות והתעניינה בי. הילדים שלה היו מגיעים הרבה לבקר את סבא, והיינו מכינים יחד שוקו חם במטבח.”
ומה גרם לך להחליט לעזוב?
“החלטתי לעזוב כי רצינו להרחיב את המשפחה, וידעתי שלא אוכל לעשות זאת כל עוד אני עובד עבור משפחת המלוכה. כשעזבתי את המעון בסקוטלנד, כל הצוות עמד, כולל הדוכסית, וביצעו עבורי את הטקס שעושים לנסיך בכל פעם שהוא עוזב מקום אחד ועובר לאחר: הגברים מנופפים עם כפפות, והנשים עם מטפחות. נכנסתי למכונית והייתי ממש חנוק מהתרגשות. המלך צ’ארלס לחץ לי את היד ואמר בחיוך: ‘מקווה שזה לא היה נורא מדי.'”
מה אתה עושה היום?
“החלטתי לעזוב את המטבח, כי קשה לשלב חיי משפחה עם העבודה האינטנסיבית הזו. זו הייתה החלטה לא פשוטה, במיוחד כשהגעתי לשיא הקריירה. היום אני עוזר לישראלים אחרים להגשים את החלום שלהם וללמוד קולינריה בחו”ל, בדיוק כפי שאני עשיתי כשהגעתי ל’קורדון בלו’. אני מחפש להישאר בעולמות האוכל, אבל לשלב את זה עם טכנולוגיה – כמו פוד-טק, מוצר חדשני, או טכנולוגיה מעניינת שקשורה לתחום המזון.”
ולסיום, האם נוכל לטעום ממעשה ידיך בלונדון בקרוב?
“כרגע, המקום היחיד שבו אפשר לטעום את האוכל שלי הוא בקידוש שאנחנו עושים כל שישי עם חברים.”
שאלון המלצות מהיר עם איתי בן דב:
חמישה מוצרים שחייבים במזווה: חלב קוקוס, טחינה, שמן זית איכותי, לימון, רוטב דגים.
מותג לסכינים: ויקטורינוקס.
מוצר שאתה מביא מביקור בישראל: זעתר.
סופר מועדף: וייטרוז.
אוכל רחוב: קרפים מדוכן בשוק של בקנהאם פלייס פארק. החוויה עצמה היא פי כמה יותר חשובה מאיכות האוכל – אם נהנים וצוחקים, האוכל תמיד ירגיש יותר טעים. אני גם נהנה מפרודוקטים מקומיים, כמו לקטוף בלקבריז, או כשאני מוצא שום בר מתחת לגשר וקוטף אותו בעצמי.
מקום שתמליץ למבקרים: הם באים אליי הביתה! (צוחק) אבל אם את מתעקשת, אז “סטיקס אנד סושי”.
