מרחץ הדמים ברחובות בגדד מיקד בתחילת החודש את תשומת הלב האנגלו-אמריקאית בישראל. הנחת העבודה הרווחת משני צידי האוקיינוס היא כי הגאולה לבנות הברית המתבוססות בבוץ העיראקי תבוא אך ורק עם פתרונו של הסכסוך בארץ הקודש. פסגת בוש-בלייר הולידה ביקור נוסף במזרח-התיכון המתעתע, וראש ממשלת בריטניה ניסה לשכנע את מארחו כי מימוש חזון שתי המדינות הוא זה שיביא שלום ושלווה לאזור. למסקנות דומות הגיע גם ג’יימס בייקר שחיבר את הדוח על עתידה של עיראק.
קשה לדעת אם בלייר אכן מאמין כי לחיצת יד ישראלית-פלסטינית על מדשאות הבית הלבן תפסיק את ההרג הסוני-שיעי בין הפרת והחידקל. האומנם הוא סבור כי החיזבאללה יתפרק מנשקו אם תקום מדינה ברצועה ובגדה? האם האלימות הבין-ערבית תבוא לקיצה אם צהל ינצור את נשקו? ומדוע, בכלל, תסייענה איראן וסוריה לחלץ את ארצו מהביצה בבצרה?
קשה להאמין שמי שניצח על הסכם יום השישי הטוב בצפון-אירלנד הוא כה תמים. אבל לנוכח הטרגדיה העיראקית וטרם עזיבתו את דאונינג סטריט, ינסה בלייר להביא הישג לעצמו ולוושינגטון. בוש העניק לו את כל האשראי ועתה הכול מונח על כתפיו.
בלייר כבר היה באזור במהלך הסתיו האחרון, אולם בקורו, כצפוי, הסתיים בלא כלום. הוא נפגש עם אבו מאזן ועמיתו הישראלי, וקינח בביקור בזק בביירות. אם ישחזר את היממה העקרה ההיא – ישוב בידיים ריקות. אבל אם יטיח ראשים אלה באלה, יאיים, יתמרן, יפציר ויעמוד על שלו, טובים אולי סיכוייו שלא לסיים את הקדנציה כמו ביל קלינטון. אלא שכמו הנשיא האמריקאי הקודם גם בלייר הוא מדינאי נחמד מידי עבור הג’ונגל המזרח-תיכוני. הוא יותר קולין פאוול מאשר הנרי קיסינג’ר.
כדי להתיר את הפלונטר יכול בלייר ליזום חילופי שבויים וצעדים מעוררי אמון אחרים, כמו הרחבת הפסקת האש לגדה המערבית, יכניס את הפוליטיקאים לחדר אחד, ידלג על מכשול החמאס, יעודד את ישראל לקבל הודנה מממשלת אחדות לאומית פלסטינית ויניח את היסודות למומ על הסדר קבע. אולם לשם כך עליו לשרוץ באזור, להתנחל ב’קינג דיוויד’ ולא להסתפק בהזדמנויות צילום מחויכות ומגוחכות.
שיא ישראלי חדש
אינדקס המיתוג הלאומי, המקטלג דימויין של מדינות ומתפרסם אחת לרבעון, העניק לישראל את המקום האחרון מבין 36 מדינות. הפאנל הבריטי שיקף את עמדתו של שאר העולם המערבי ודירג את ישראל בתחתית הטבלה בכל הקטגוריות, למעט יצוא ומדע. בכל התחומים האחרים יצאה המדינה מצורעת מכף רגל ועד ראש. כך אף הייתה דעתם של הנשאלים על מדיניות ירושלים בזירה הבינלאומית. כך השיבו כולם על השאלה האם היית מוכן להתגורר ולעבוד במדינה זאת במשך תקופת ארוכה. אפילו האמריקאים סבורים כי זו אינה הצעה משובבת נפש.
עורך האינדקס, סיימון אנהולט, סבור כי כל עוד מסובכת ישראל בסכסוך עם שכניה, אין תקנה לדימוייה הבינלאומי. המיליונים המושקעים ביחסי הציבור שלה צוללים, לדעתו, אל מי הביוב של הבירות המערביות.
תעשיית הדיבה
החוקרת הישראלית, רחל ארנפלד, עתידה ליצור תקדים משפטי העשוי להדהד בין כתלי בתי המשפט הבריטים. בספר (מימון הרשע) שפרסמה לפני שנתיים בניו-יורק היא טענה כי המיליארדר הסעודי, חאלד בין מחפוז, העביר מיליוני דולרים לחשבונות בנק של קבוצות טרור מוסלמיות בלונדון ובניו-יורק. האיש תבע אותה על הוצאת דיבה בלונדון, כשם שעשה ב-33 מקרים קודמים. אלא שבניגוד לאחרים סירבה רחל להיגרר ללונדון, ספגה עונש כספי גבוה בהיעדרה – ויזמה מהלך משפטי בבית הדין לערעורים במנהטן. זה התבקש לפרסם פסק דין בו הוא מכריז כי הפסיקה הלונדונית אינה מקובלת עליו. הדיון החל בחודש שעבר והוא עדיין מלובן. העובדה שלא נדחתה על הסף מעניקה לה תקווה כי סוף סוף יקיץ הקץ על האבסורד שהפך את לונדון לבירת הדיבה העולמית.
קצרצרים
לפני חודש האשים האינדפנדנט את ישראל כי עשתה שימוש בפצצות אוראניום במהלך המלחמה האחרונה בלבנון. מאז לא שמענו דבר על הגילוי המרעיש מלבד קול דממה דקה.
******הממשלה בוגדת בחייליה, אינה מעניקה להם את הציוד הנחוץ ודורשת מהם מעל ומעבר. נשמע מוכר? אבל אלה דבריו של מייק ג’קסון, הרמטכל הבריטי לשעבר, על המצב הנוכחי בעיראק.
*****מותו של אלכסנדר ליטוויננקו החזיר את לונדון לימי המלחמה הקרה וניכר כי הבריטים אינם מעוניינים לעורר מהומה בקרמלין. אחרי הכול איש לא נקף אצבע כאשר ולדימיר פוטין שיגר לגולאג של סיביר את מיכאל חודרוקובסקי, לשעבר האיש העשיר ביותר ברוסיה. וכיצד זה ששמו של ‘המוסד’ לא שורבב לפרשה? בעצם, לא לגמרי. עורך עיתון ערבי טוען כי ההרעלה מזכירה לו את מותו של יאסר ערפאת בידי הישראלים.
******חתול ישראלי, העונה לשם זיגי, שרד 17ימים ולילות ללא מזון בתוך מכולה שעשתה את דרכה על אוניה מנמל חיפה לנמל ליברפול. האם גם החתולים הישראלים מיואשים מדימוייה הבינלאומי של ארצם?
