בעקבות ה־7 באוקטובר, בין ניהול הכאוס הלאומי ממשרדי השגרירות לכאב משפחתי עמוק, התרחש איחוד בלתי־צפוי בלונדון. שתי נשים – האחת קונסולית ישראל בלונדון, השנייה רעייתו של נועם שגיא, שחמותה עדה שגיא נחטפה לעזה – גילו שהן לא רק חולקות כאב לאומי, אלא גם עבר משותף וקרוב.
סימה דובדבני ומיכל כהן-שגיא גדלו שתיהן בשכונת הקטמונים בירושלים. ילדות באותו רחוב, בשנים שבהן האימהות קראו מהחלון, והילדים רצו למועדון השכונתי ולחוגי הקרמיקה במוזיאון ישראל. ״היינו חברות הכי טובות״ נזכרת מיכל, ״בגן, וקצת ביסודי. אמא שלה הייתה מכינה לי ארוחות… הבית שלהם היה ממש ליד שלנו״ .
בחלוף הרבה שנים ושינוי שם משפחה בעקבות נישואין, שתיהן לא זיהו אחת את השניה רק אחרי כמה מפגשים וממש במקרה חילוף של כמה פרטים מהעבר, הפאזל התחבר.
ילדות בשכונה אחת, שתי משפחות גדולות , דומות אך שונות
שתיהן גדלו במשפחות מרובות ילדים – תשעה ועשרה. ״אנחנו בדיוק אותו דבר״, צוחקת מיכל, ״גם אני האחות הקטנה, וגם היא״ .
הקטמונים של שנות ה־70 ו־80 היו מרקם אנושי של כורדים, עיראקים, מרוקאים, פולנים ותימנים שכונה של צניעות ורעש של מרפסות פתוחות ורשת קהילתית. ״זו שכונת חיים״ אומרת מיכל, ״כולם הכירו את כולם״ ״שתינו גדלנו בבתים ליברליים, אבל בשכונה שהייתה אחרת לגמרי״ הן מסבירות יחד .
למרות שהשכונה הייתה רוויה בדעות מנוגדות, ודעות בני המשפחה נטו לכיוונים שונים, סימה ומיכל גדלו שתיהן בבתים ליברליים מאוד. מרקם החיים בירושלים שלפני האינתיפאדה היה שונה לחלוטין- היחסים בין יהודים לערבים היו חלק מהיום־יום. הן נזכרות בשבתות של קניות בבית לחם, בביקורים בחנויות וברחובות בכפרים, ובאבות שלהן שעבדו עם פועלים ושותפים ערבים. זו הייתה המציאות שחינכה אותן – מציאות של שכנות, של קרבה ושל חיים משותפים.
שתי דרכים: טכנולוגיה, דיפלומטיה – ומפגש אקראי עם גורל
מסלול חייהן התרחק רחוק מהקטמונים.
מהצבא – שם הייתה טכנאית מערכות ואחראית על הגדר ( זו ששונתה מאז ונפרצה ב7 באוקטבר) – אל עולם הטכנולוגיה. עבדה שנים במיקרוסופט ועברה ללונדון בשליחות החברה ב־2002. אחרי מיקרוסופט עברה מיכל לתחום הרפואה האלטרנטיבית והלונגביטי ויחד עם נועם בעלה, פתחו קליניקה משותפת במייפר . ״באנו לשלוש שנים ונשארנו… רוב החיים עבדנו יחד, אני ובעלי נועם״, סיפרה .
הקליניקה שמטפלת באיזון הגוף והנפש בטכנולוגיות שונות עזרה להם גם לאחר אירועי ה-7 באוקטובר באתגרים שהתמודדו איתם בעצמם.
מיכל ונועם אימצו ילד – עילאי, שעכשיו עלה לישראל בתכנית נעל”ה והפכה לאמא ישראלית מרחוק. החיים נראו מסודרים, ברורים.
ואז הגיע ה-7 באוקטובר.
סימה, יצאה משכונת הילדות אל מסלול חיים של שירות. מתפקידי ליבה במשרד החוץ, אחרי שנים כנציגה בסין – חזרה לישראל כדי לנהל את המחלקה לישראלים בחו”ל, זו שמלווה מעצרים, פציעות, פטירות וחילוצים. ״האמא של הישראלים בחו״ל״, כך תיארו אותה פעם. ב־2022 מונתה לקונסולית ישראל בלונדון, וכאן, בתוך קהילה גדולה , מצאה את עצמה בלב המשבר של ה־7 באוקטובר.
7 באוקטובר: הכאב שמאחד
מיד אחרי הטבח, לקונסולית סימה הגיעו שמות של ישראלים ובריטים שבני משפחתם נפגעו, נרצחו או נחטפו. היא הייתה בקשר יומיומי עם משפחות – ביניהם גם מייקל, אביו של ג’ק מרלו שנרצח בנובה. ״הייתי בלוויה שלו, בגילוי מצבה… מאז כמו יתר המשפחות הם נמצאים עמוק בליבי.
הפרטים של משפחת שגיא הועברו אליה (באיחור של כמה ימים) ומייד כשהבינה שמשהו התפספס התקשרה לנועם ולפני שהתחילה שיחה, ביקשה סליחה…
זו הייתה שיחת הטלפון הראשונה שנועם ומיכל קיבלו מהמדינה.
ומשיחת הטלפון הזו ועוד כמה אירועים ושיחות, מיכל וסימה יפגשו וידברו אך עוד לא יגלו על הקשר בינהן.
המפגש: שתי ילדות מהקטמונים לשתי נשים בלונדון, כאב אחד
החיבור בין סימה למיכל לא התחיל בחיבוק – אלא בטלפון. לאחר השיחה הראשונה בין נועם לסימה, הם דיברו שוב ושוב בתוך הכאוס של הימים הראשונים. בהמשך, כשהיה צורך לתאם פרטים לקראת עצרות למען החטופים, סימה ומיכל קבעו להיפגש לקפה מתחת למשרד של מיכל בלונדון. הן דיברו, החליפו מחשבות, אפילו עבדו יחד – ועדיין לא חיברו את הנקודות. רק בשיחת טלפון מקרית, כשהחלו לדבר על ילדותן בירושלים, על רחובות, גנים ושמות משפחה-שתיהן הבינו שהן לא רק משתפות פעולה במשבר הלאומי, אלא היו פעם החברות הכי טובות. המפגש הראשון לאחר הגילוי היה מציף: שתי ילדות, שעברו חיים שלמים בכיוונים הפוכים, מצאו זו את זו מחדש בתוך אותו כאב.
״התחבקנו ובכינו… על כל השנים שלא דיברנו וגם על האסון״ . ומאותו רגע כאילו לא עברה שניה ממסיבת חנוכה יחד בגן – הן נהיו שוב חברות.
המאבק לחטופים – והחיבור המחודש
הן היו שותפות בקבוצה שפעלה לתיאום כל האירועים להשבת החטופים, כמו, ארגון הפגנות, עצרות, פגישות בפרלמנט הבריטי, תיאומים מול גורמי ממשל ועוד.
מיכל, למרות הכאב, הייתה שם כדי לתמוך ולצעוק את זעקתם של משפחות החטופים גם לאחר חזרת חמותה .
ובתוך כל זה – הן היו פשוט שתי ילדות מהקטמונים שמצאו מחדש זו את זו.
למרות הטראומה והכאב שהביא עמו ה-7 באוקטובר, נרקם סיפור חברות ישן-חדש , והשתיים מצאו עוגן ונחמה זו בזו.
מעגל שנסגר בכאב – ונפתח מחדש בתקווה.
