JEWSicals 2025 – יצירה יהודית חיה ונושמת על הבמה הלונדונית

ערב מחזות זמר חדשים שהפך מהצהרה לאירוע בימתי מרגש

כש־JEWSicals 2025 עלה לבמה במסגרת פסטיבל Tsitsit Fringe Festival, היה ברור שלא מדובר רק באירוע חגיגי חד־פעמי, אלא ברגע משמעותי בשיח התרבותי היהודי־ישראלי בלונדון. הערב, שציין את חזרתו של הקברט היהודי לפעילות לאחר תקופה ממושכת של הפסקה, הצליח לקיים את ההבטחה: להציג תיאטרון מוזיקלי חדש, נועז, רלוונטי – ובעיקר חי.

יותר מ־13 יוצרים ויוצרות מבריטניה, ישראל והתפוצות הציגו קטעים מתוך מחזות זמר חדשים – חלקם בשלבי פיתוח מוקדמים וחלקם יצירות שכבר זכו להכרה – בגרסאות חדשות, ראשונות מסוגן. האוצרות של שחר שמאי, המנהל האמנותי והמפיק השותף של הערב, יצרה רצף מגוון אך קוהרנטי, כזה שאפשר לכל יצירה לבלוט מבלי לאבד את הקו הרעיוני המשותף.

בין זיכרון, טראומה ודמיון

מבין היצירות שעלו בערב בלט במיוחד Slaughterhouse 5, עיבוד מוזיקלי פסיכדלי לרומן של קורט וונגוט, עם מחזה מאת אורית גל־ליכטנשטט ומוזיקה ומילים מאת נדב ויקינסקי. היצירה הציעה מבט מורכב על פוסט־טראומה, תודעה והפערים בין מציאות לדמיון.

במרכז אחד הרגעים החזקים של הקטע עמדה דמותה של ולנסיה, אשתו של בילי, בגילומה של אנה אקהרד, שחקנית ישראלית ובוגרת ה־Royal Academy of Music, שעברה ללונדון לפני כשנתיים לאחר עבודה בתיאטרון הלאומי הבימה ובתיאטרון בית ליסין. בשיר הסולו “What Is It You Dream Of” נחשף רגע אינטימי ושובר לב של אישה צעירה המנסה להבין את בן זוגה בתוך קשר המערער את גבולות הביטחון והאהבה.

אקהרד, המשתתפת בימים אלה ב־workshop של מחזמר חדש ברויאל אקדמי לצד בוגרי התכנית, הציגה ביצוע מדויק מבחינה מוזיקלית ומשחקית, שהדגיש את המתח בין עולמה הארצי של הדמות לבין עולמו המפורק של בילי. לאורך הערב ניתן היה לראותה גם ביצירות נוספות ושונות מאוד באופיין, בהן הציגה טווח משחקי רחב, חוש הומור ונוכחות תנועתית מרשימה, באופן שהקשה לרגע לזהות שמדובר באותה שחקנית, והדגיש את יכולתה לנוע בחופשיות בין עולמות בימתיים שונים.

רוך, חמלה ונוכחות שקטה

גוון אחר לחלוטין הציעה היצירה Mum Thumb, מאת Judith Silver, העוסקת בהתמודדות עם דמנציה וסקולרית ובשינויים שהיא מחוללת במערכת יחסים בין אם לבת. הקטע הציג רגישות יוצאת דופן לנושא טעון, מבלי לגלוש לסנטימנטליות.

הכתיבה של סילבר — הן בטקסט והן במוזיקה — מתאפיינת בפשטות מדויקת וביכולת נדירה לאפשר לרגש להופיע מבלי להיאמר במפורש. אין זה מחזמר קלאסי, אלא יצירה אינטימית בעלת אופי כמעט פולקי, שבה המוזיקה משמשת כהד פנימי של הזיכרון והקשר המשפחתי.

את הקטע הובילה הופעה מרשימה של אנני מרקינסון, שכיכבה לאחרונה במחזמר “The Curious Case of Benjamin Button” על במות הווסט אנד. מרקינסון הביאה לבמה משחק בוגר ועמוק, הנשען על ניואנסים קטנים ונוכחות עוצמתית, והעניקה ליצירה עוגן רגשי יציב ותחושת אמת אנושית שנשארה עם הקהל גם לאחר סיומה.

MUM THUM
במרכז Annie Marcuson (מימין) Diana Brooks (משמאל) מסביב מימין לשמאל : נועה שחר, שקד מור,Will d’Avino, אנה אקהרד, ג’וליאן סילברמן

סיום קברטי עם קריצה

מאמרים קשורים

פרץ שתיקה: המאבק החדש נגד האדישות של ארגון הנשים של האו”ם

חומוס אשכרה

לכל אחד יש תחליף

שכונת פינצ׳לי היא ״מיני ישראל״ בלונדון

את הערב חתם קטע מתוך Penny Schwartz, הגרסה האנגלית ל“בילי שוורץ” מאת אוהד חיטמן ושירילי דשא, שהוצגה לראשונה בפני קהל דובר אנגלית. השיר האחרון, בביצוע אנסמבלי, שילב אנרגיה קברטית, הומור ותנועה עשירה, והמחיש כיצד יצירה ישראלית מצליחה לעבור תרגום תרבותי ושפתי מבלי לאבד את קולה הייחודי, ולהישמע טבעית, מדויקת ורלוונטית גם בזירה בינלאומית.

במרכז הקטע עמדה אריאל פור אליעזרוב, בוגרת מסלול ה־MA Musical Theatre ב־Royal Welsh College of Music & Drama בקרדיף והרכּזת האמנותית של The JEWish Cabaret. פור אליעזרוב יצרה דמות קומית בנויה היטב, חדה ומלאת ניואנסים, ששילבה קצב הומוריסטי מסחרר עם אנושיות רגישה ונוגעת ללב – שילוב המעיד על שליטה סגנונית ועל הבנה עמוקה של ז’אנר הקברט.
מעבר להופעתה על הבמה, פור אליעזרוב ביימה במהלך הערב גם אחת מהסצנות האינטימיות והמורכבות במופע, מתוך מחזה חדש מאת אורי לב־טוב בהשראת חייה של פרידה קאלו. הסצנה עסקה בנערה החווה את גופה ואת מקומה בתוך התא המשפחתי דרך מבט פנימי, חשוף ולא מתנצל. הבימוי בלט בבחירות מדויקות ובהימנעות מהצהרות ישירות, תוך תרגום עולמה הפנימי של הדמות לפעולה בימתית חכמה, מרומזת ובשלה, שאפשרה לרגשות להתהוות בין השורות.

לצידה ב־Penny Schwartz הופיע יוסי מארק, בוגר תכנית ה־MA Musical Theatre ב־Mountview בלונדון, שגילם את הדמות הגברית הכריזמטית – או כפי שהיצירה עצמה מרמזת, ה“אנטי־גיבור” השרמנטי. מארק הציג ביצוע קומִי בטוח ומדויק, הנשען על טיימינג חד, קול מרשים ויכולות תנועה גבוהות. בהמשך הערב הופיע גם בתפקיד ראשי נוסף ב־Paper Flowers, שם הציג קשת אחרת לגמרי: משחק בוגר, פגיע ורגיש, שהבליט טווח דרמטי רחב ויכולת מעבר ברורה בין ז’אנרים וסגנונות.

כוריאוגרפיה של תום אפלבאום חתמה את הערב בטון קליל, אלגנטי ומודע לעצמו, והותירה את הקהל בתחושה של חגיגה תיאטרלית מקצועית, המחברת בין מסורת קברטית, יצירה עכשווית ושיח תרבותי בינלאומי.

קולות ישראליים בזירה הבינלאומית

אחד ההיבטים הבולטים של JEWSicals 2025 היה הנוכחות המרשימה של יוצרים ושחקנים ישראלים הפועלים כיום בבריטניה. לצד השמות שכבר הוזכרו לאורך הערב בלטו גם קולות חדשים ומסקרנים, בהם נועה שחר, בקול עוצמתי ובשל במיוחד, ועדי הנדלר, בוגרת טרייה של ה־Royal Academy of Music, שהביאה לבמה נוכחות חזקה ואופי בימתי מובחן.

יפה במיוחד היה לראות את המפגש בין שחקנים בריטים וישראלים: שילוב תרבויות שלא מחק הבדלים אלא הדגיש את הדיאלוג ביניהם. לצד השוני בסגנון ובאנרגיה התגלה גם מכנה משותף רחב — מחויבות למלאכה, סקרנות אמנותית ורצון לספר סיפורים יהודיים עכשוויים בשפה תיאטרלית פתוחה ובינלאומית.

יצירה כעמדה

כפי שציין שחר שמאי עוד לפני עליית הערב, JEWSicals נולד מתוך אמונה בצורך להמשיך ליצור גם בתקופות מורכבות. הביצוע בפועל הוכיח שמדובר לא רק בעמדה אידאולוגית, אלא בהצהרה אמנותית חיה. זה היה ערב של קולות מגוונים, סיפורים אישיים ושפה בימתית עכשווית, כזו שאינה מתנצלת, אך גם אינה מתנתקת מהקשר תרבותי והיסטורי.

אם זהו כיוון ההתפתחות של הקברט היהודי , צפוי לנו דיאלוג בימתי פורה ומרתק בין לונדון לישראל.