כמו בכל שנה, תחרות הציור היוקרתית ע”ש הרברט סמית’ פריהילס קרמר לשנת 2025 חזרה ב- 10 ביולי ל- National Portrait Gallery. התחרות היא מהפלטפורמות החשובות ביותר עבור ציירי דיוקנאות, וחוגגת את המיטב בציור הדיוקנאות העכשווי. היצירות המוצגות בוחנות את מגוון הגישות לציור דיוקנאות, מהקלאסי ועד העכשווי, ומעודדות את הצופים לבחון את תהליכי היצירה של האמנים השונים.
מאז היווסדה, התחרות משכה למעלה מ-40,000 מועמדים מיותר מ-100 מדינות ונחשפה לציבור הרחב באמצעות האינטרנט למילוני אנשים. תחרות הפרסים מעודדת אמנים מעל גיל 18 להתמקד בפיתוח נושא הדיוקנאות בעבודתם. באמצעות טכניקות מיומניות ורישומים מורכבים. האמנים חוקרים טכניקות קלאסיות וחדשניות כאחד, המדגישות את הרלוונטיות המתמשכת של דיוקנאות כיום.
הפרס ראשון בסך 35,000 ליש”ט, הוא אחד הפרסים הגדולים ביותר בתחרויות לאמנות הבינלאומיות. הזוכה בפרס בשני מקבל 12,000 ליש”ט והזוכה בפרס השלישי מקבל 10,000 ליש”ט. בתחרות מוענק גם גם פרס בסך 9,000 ליש”ט לאמן הצעיר בגילאי 18-30. מטרת פרס זה היא לקדם כישרונות צעירים ולסייע לאמן בפיתוח הקריירה.
רשימת המועמדים השנה נבחרה מתוך למעלה מ- 1,314 עבודות מרחבי העולם, כאשר 46 פורטרטים בסך הכל נבחרו לתצוגה סופית בתערוכה, ושלושה אמנים נכללים ברשימה הקצרה של פרס האמן הצעיר. העבודות הוגשו ונשפטו באופן אנונימי על ידי פאנל מגוון ורב ניסיון.
זוכי הפרסים הם: “Life Lived, 2024” מאת מוירה קמרון, “Cliff, Outreach Worker, 2024”, מאת טים בנסון ו- “Memories, 2024” מאת מרטין האריס. פרס האמן הצעיר הוענק לאמנית Michelle Liu.
מוירה קמרון ((Moira Cameron – פרס ראשון
מוירה קמרון היא אמנית בריטית, שנולדה למשפחת אמנים והתחנכה בלונדון ובניו יורק. היא למדה במכללת רייבנסבורן לאמנות ובמכללת צ’לסי לאמנות. עבודותיה הוצגו ברחבי העולם, כולל בלונדון, יפן, ניו יורק ושוויץ. לאחר עשרות שנים של שיתוף פעולה אמנותי, תחילה עם בעלה, אמן הפופ דיוויד ספילר, ולאחר מכן עם בנה, קסבייר, קמרון חזרה לעבודה עצמאית. כחלק מעצמאותה החדשה, היא מדמיינת מחדש ציורים שיצרה כסטודנטית.
A life Lived”” הוא אבולוציה של דיוקן עצמי שציירה קמרון לפני 40 שנה. זהו ציור עצמי בסיגנון רטרוספקטיבי, המציג את האמנית בתנוחה רפויה עם ראש מוטה בהשתקפות, המספר חיים מלאים ומורכבים. תנוחתה משדרת עייפות שקטה, כתפיה שמוטות מעט וראשה מוטה בהשתקפות. הקווים על פניה והצללים העדינים מספרים סיפור של זמן חולף ושל חיים שחווים במלואם. במקום ללכוד רגע בודד בזמן, הדיוקן מכיל בתוכו חיים שלמים.
קמרון החלה את הדיוקן החדש על ידי רישום התמונה בצבעי פסטל וצבעי ריסוס לפני מריחת שכבות עבות של צבע שמן – מוברש, משורטט בפלטה או מרוח ביד – ולאחר מכן שמנים נוזליים יותר. חלק מהאזורים מגורדים, נשטפים ונצבעים מחדש, בעוד שאחרים נותרים חשופים במכוון.
דיוקן זה משך את תשומת ליבם של השופטים בטיפולו הנועז והלא טבעי בדמות בשילוב עם צבעים עזים ושימוש בדוגמאות. לטכניקה יש אנרגיה, חיוניות והומור המנוגדים לתנוחה וההבעה המופנמת של האובייקט, ויוצרים מתח מרתק.
טים בנסון (Tim Benson) – פרס שני
טים בנסון הוא צייר שמן בריטי שלמד באוניברסיטת מידלסקס ובבית הספר לאמנות בגלזגו. הוא החל את לימודיו כצייר נוף לפני שעבר להתמקד בעבודה פיגורטיבית. לאורך הקריירה עטורת הפרסים שלו, בנסון זכה בהזמנות בינלאומיות והשתתף בשורה של תערוכות קבוצתיות ותערוכות יחיד. בנסון מכהן גם כנשיא המכון המלכותי לציירי שמן בלונדון. עבודותיו של בנסון נבחרו בעבר לפרס הדיוקנאות בשנים 2012, 2020 ו-2024.
עבור בנסון, ציור דיוקנאות עוסק בסיפור סיפורים ובתיעוד חוויות. דיוקן בקנה מידה גדול זה של קליפורד דובס, עובד הסברה מלונדון, צויר כחלק מסדרת ציורים המתארים אנשים עם הבדלים בפנים. לסתו של קליף נשברה כשהיה ילד ומעולם לא שופצה, מה שהוביל לשוני בפרופורציות של פניו. ציורו של קליף נתן לאמן את ההזדמנות לאתגר תפיסות היסטוריות של יופי בדיוקנאות, תוך שהוא דוגל גם בביטול הסטיגמה של הבדלים בפנים. בשל לוח הזמנים העמוס של היוצר, הדיוקן נוצר מסקיצות ותצלומים שצולמו במשרדו של קליף, בניגוד לתהליך הרגיל של בנסון, המשלב ישיבה אחת בת ארבע שעות. בנסון עובד במהירות ומשתמש בפלטה מוגבלת, מצייר ישירות על הבד עם מברשת רחבה ושטוחה המונעת פירוט מוגזם ומאפשרת לו “לפסל” את פאות ראשו של היוצר בצבעי שמן סמיך עם כמה שפחות משיכות מכחול כנדרש.
השופטים התרשמו מהשימוש האקספרסיבי והפיסולי של בנסון בצבע כדי לבנות דמיון, והם חשו שההתמקדות העזה בפניו של היוצר וחגיגת השוני, בשילוב עם קנה המידה בגודל טבעי, יצרו מפגש עוצמתי.
מרטין האריס (Martyn Harris) – פרס שלישי
מרטין האריס הוא אמן פורטרטים ונוף בריטי, שהתחנך אצל וו. ר. ג’נינגס. הוא הפך לאמן במשרה מלאה לפני שמונה שנים, לאחר קריירה שכללה עבודות כמהנדס מכונות ושרטט. את האופי הקפדני והמדוייק של עיסוקו הקודם ניתן לזהות בדיוקנאות מדודים ומדוייקים בפרטים. עבודותיו של האריס נבחרו מספר פעמים לתערוכה השנתית של האגודה המלכותית לציירי פורטרטים.
האריס נפגש מדי פעם עם גיליאן במורד הרחוב של הסטודיו שלו, עד ששאל אותה אם תסכים לשבת לציור פורטרט שישקף את חלוף הזמן ואת שבריריות ההזדקנות. הדיוקן, שנוצר במשך שלוש ישיבות, מתאר את גיליאן ברגע של הרהור. הבעת פניה מהורהרת, ידיה שלובות בהרהור שקט ועיניה מושפלות, מהורהרת וקצת עייפה, מה שמרמז על חיים של חוויות רבות.
מישל ליו (Michelle Liu) – פרס האמן הצעיר
מישל ליו היא ציירת שמן ומהנדסת IT אמריקאית המתגוררת בלונדון. ליו נחשפה לעקרונות האמנות היפה במכללת אוטיס לאמנות ועיצוב בלוס אנג’לס. היא הציגה ביריד האמנות ווימבלדון ובאגודת האמנויות של צ’לסי.
הדיוקן של קופי (Kofi) הושלם בסטודיו של ליו במשך שלושה מפגשים. נושא הדיוקן הוא דוגמן מזדמן שהצית את דמיונה עם עצם הגבה האקספרסיבית שלו והמבט המרוחק שלו. היא התחילה את עבודת הדיוקן עם ציור מונוכרום דק, שיצר את הצורה, העיצוב וטיפות הצבע הכלליות, לפני שמרחה שכבות צבע. בציור הדיוקנאות שלה, ליו משלבת פרטים ורפיון. עבודת המכחול המינימלית של השרשרת והחולצה מאוזנת בצורה מושלמת עם פרטים של גבה מורמת קלות וכמה תלתלים מוגדרים, מבלי שאף אחד מהם מפריע לתמונה הכללית.
התחרות מציגה עד ה- 12 באוקטובר. הכניסה בחינם.
Hebrew Tours | English Tours
Art | Photography | Teaching
