אחת לכמה חודשים נוהג המוזיאון הבריטי להזכיר באמצעות תערוכות מקוטלגות היטב, את יריביו ואויביו ההיסטוריים של העם היהודי. כך נעשה לפני כמה חודשים בתערוכה אודות אדרינוס קיסר וכך קורה כעת בתערוכה חדשה אודות התרבות הבבלית, תערוכה מעניינת אבל לא מבריקה ומושקעת כקודמתה. לכן על אף שביוונית המונח ‘בבילון’ מתורגם לכניסת האלים כותבי התנך ומשכתביו העניקו ל’בבל’ משמעות שלילית, בליל שפות שיצר האל כדי למנוע את בנייתו של מגדל בבל, שראשו אמור היה להסתיים בשמיים.
בתערוכה ‘בבל – מיתוס ומציאות’ מוצגים ממצאים ארכיאולוגיים לצד מוצגים אמנותיים וציטוטים מהתנך. אחד המוצגים המעניינים הינה ‘הצהרת כורש’, הצהרתו של מייסד ממלכת פרס שהעניקה אמנסיפציה לעמים ואפשרה גם ליהודים לחזור לארץ ישראל ולהקים מחדש את בית המקדש ואת הבית השני, כ-70 שנה אחרי שגלו מבית ראשון. אגב את המוצג הזה, השייך לאוסף המוזיאון, אפשר לראות לאורך כל השנה מבלי לשלם עבור תערוכה – אבל תערוכה מסוג זה מעבירה מסרים נוספים ומעניקה משמעויות שונות למוצגיה.
אחד האתגרים של אוצר התערוכה היה הצגת פרשנויות מודרניות לבבל. לשם כך הוא גייס את מייקל לאסל, צייר רומני שפועל בגרמניה, שנתן לציורים המפורסמים – המתארים את מגדל בבל – פרשנות מיוחדת ורבת משמעות בצורת נעליים ותמונות ישנות. מוצגים נוספים הם עטיפות ספרים, שכותרותיהם מכילות את המילה בבל, אך ללא תוכן קריאה. בנוסף ישנה רשימה קצרה וחסרת תוחלת של יצירות מוזיקליות ללא אפשרות האזנה, המזכירות בין היתר את בוב מארלי, ובכלל, זרם ה’רגאיי’ ותנועת ה’ראסטאפריי’ המשתמשים בבבל (או בבילון בלשונם) כביקורת חברתית המשווה את האימפריאליזם המודרני, בייחוד האמריקני, לתרבות בבל העתיקה. בסרטו של אוליבר היל -Coping With Babylon – המוקרן בחלקו, ניתן לקבל מושג כללי על אמונתם, מתוך השקפה מרעננת על ההיסטוריה החוזרת.
נבוכדנצר השני, אחד מהידועים שבשליטי בבל ומי שהרס את הבית הראשון, היה בוודאי נרגע למשמע הידיעה שעיטורי החיות שהיוו חלק מ’שער אשתר’ – שער הכניסה המפואר לבבל שנבנה מאריחים מזוגגים בצבע כחול – הופצו ונשמרו במוזיאונים ברחבי העולם. בתערוכה אפשר לראות מלבנים מזוגגות, שלושה אריות וחיה אגדית בשם ‘משהוששו’ מעין דרקון מרתק שפירושו נחש זועם.
מאמרים קשורים
מעבר למיתוסי בבל, כדוגמת הגנים התלויים (שקיומם לא הוכח ולא נשאר מהם כל זכר או ממצא ארכיאולוגי) נותרה מורשת מעניינת של תרבות עתיקה, שעליה ניתן ללמוד מן התערוכה שמות המזלות וחלוקת הדקה ל-60 שניות. ניתן גם לגלות את השפעתה הרבה של גלות בבל על העם היהודי, ואיך הארמית של אז השתרשה בשפה העברית וחיה בה עד לימינו, לדוגמה – שמות חודשי השנה העבריים, שאומנם אינם מוזכרים בתערוכה, אך מספיק לקרוא את שמות החודשים בארמית בכדי להבין את מקורם.
מהתרבות הבבלית שצמחה במסופוטמיה אולי לא נשאר הרבה, אבל הבנתה מאפשרת לנו לפענח טוב יותר לפחות חלק מהמושגים ההיסטורים המלווים את העם היהודי.
