האנגלים הם אוהבי טיולים ומחנאים רציניים, והאי מרושת כולו מסלולים מסלולים. למי שרוצה להתחיל לייט, קיימים מספר מדריכים למסלולים קצרים וידידותיים, מביניהם מומלץ Country Walks near London, של Time Out. קיימים שני כרכים, ובכל אחד הצעות לכשלושים מסלולים, כולם מתחילים ונגמרים בתחנות רכבת, לרוב עד שעה נסיעה מלונדון.
שתי דרכים התפצלו ביער כתב המשורר רוברט פרוסט, ואתם מעדיפים דוקא את זו שהלכו בה יותר, אבל לפעמים מוצאים את עצמכם מוסיפים למסלול כמה וכמה קילומטרים עודפים ומייגעים של איבוד. המסלולים בספר מתוארים בדיוק רב. לכו עד העץ השלישי משמאל, המשיכו עד לברווז, פניה שלישית שמאלה. כשזה עובד, זה קסם. כשלא, מצפן כיס קטן עשוי לעזור, וכמובן שאין תחליף למפת סימון שבילים הגונה (אלה נמכרות בחנויות ספרים גדולות ותחנות דלק באיזור).
הטרמינולוגיה אינה גורעת מהבלבול. מה מבדילות חיות עירוניות שכמונו בין Stile ל- Kissing Gate, ולמה התכוון המשורר כששלח אותנו לחפש Dilapidated Fence? ובכן,Stile הוא מעבר מעל גדר, המורכב לרוב מבולי עץ המושחלים בגדר בגבהים שונים, ויוצרים מעין מדרגות. Kissing Gate הוא מעין שער המוקף בחצי עיגול. האם יש חובה להתנשק? הדעות חלוקות, אבל למה לא בעצם. ואה, סימנים אהודים נוספים הם עצים. אם אינכם מבחינים בין Pine Tree ל-Oak Tree ו-Chestnut Tree, טוב, בשביל זה יש גוגל.
בניגוד להרי הארץ, כאן, אתם מטיילים בחצרות האחוריות של חקלאים. קשה להתרגל לעובדה שבטיול שלם, אין רגע אחד בו לא תראו בזווית העין משהו מעשה ידי אדם. שדה, גדר, פרה או שלט, רק צמח עטיפת הבמבה המצויץ נדיר פה למדי. כמובן שבאנגליה, כמו באנגליה, יש חוקים לכל דבר. טעות קלה בדרך, ואתם מסיגים גבול. לפחות פה לא טקסס וסיום סביר לתקרית הוא שחקלאי חביב יכוון אתכם חזרה אל השביל. עדיין, יש להצמד לדרכים המסומנות כמה שניתן, לא להזיק לגידולים, לא להציק לחיות, וכמובן לא להזריק אטרופין.
את ממרח הסנדויץ’ (או שוקולד השחר) אפשר להשאיר בבית. הספר ימליץ לכם על פאבים כפריים משובבי נפש לעצירת צהריים, עצירת ביניים, תה אחר הצהריים וחטיפים מדי פעם. לפעמים נדמה שהמסלול הוא רק התירוץ. ביום גשום ובוצי, אגב, מקובל להשאיר את נעלי הטיולים בחוץ. הולכים על ארבע לעומת זאת יתקבלו בברכה ברוב הפאבים בקאנטרי סייד.
אחד המסלולים המומלצים הוא מ-Dover ל Deal. המסלול כולו נמשך לאורך צוקים לבנים לחופה המזרחי של אנגליה. המסלול ארוך יחסית לאחרים בספר שישה עשר קילומטרים, אבל כל אחד ואחד מהם עונג צרוף של נוף עוצר נשימה. ביום בהיר, כך נטען, חדי ראיה במיוחד וזקני צפת יכולים להשקיף גם עד צרפת.
ההגעה אליו ארוכה יחסית שעה וחצי ברכבת לדובר, מעט יותר בדרך חזרה. למרות אורך המסלול, ההליכה נטו נמשכת חמש שעות בלבד. כמו רוב ההצעות בספר מדובר בשבילים נוחים מאוד להליכה ומישוריים ברובם. את ארוחת הצהריים ניתן לאכול בפאב ממש לחוף הים, וביום יפה אפשר אפילו להשתכשך במים.
עבור המחפשים חברים לדרך, קיים מועדון מטיילים בימי שבת. בכריכת הספר תאריכון עד סוף העשור, בו מצויין המסלול אליו יוצאים חברי המועדון באותו שבוע, ואיזה רכבת לוקחים. יש להתייצב בתחנה ולחפש אחר אנשים הנראים ספורטיביים מדי יחסית לשעת הבוקר המוקדמת ואוחזים ספר צהבהב. מנסיון, ביום יפה, תפגשו אנשים העונים לתיאור בכל מסלול, ברוב שעות הבוקר.
