זו יכולה הייתה להיות מבוכה בסדר גודל חסר תקדים עבור ווסטהאם יונייטד, אבל בדקה החמישית של תוספת הזמן, שניות ספורות לפני שהמשחק נכנס להארכה, נשרקה בעיטה חופשית לזכות הפטישים. התוצאה הייתה 0-0. היריבה הייתה אקרינגטון סטנלי הקטנה והצנועה מהמקום ה?11 בליגה המקצוענית הרביעית והאחרונה באנגליה. המשחק נערך בביתה החדש של ווסטהאם, אצטדיון לונדון בסטרטפורד, לעיני 40,000 צופים שיא בגביע הליגה העונה שכבר לא ידעו נפשם מרוב תסכול. ואז ניגש לכדור דימיטרי פאייט, המחליף הצרפתי והכדורגלן המחונן ביותר בשורות הפטישים, ובטאץ אלגנטי מוחץ קבר אותו ברשת של אקרינגטון סטנלי, הביא לווסטהאם ניצחון 0-1 דרמטי, הרים את כל האצטדיון לשמיים, וסידר לפטישים שמינית גמר ביתית ומלבבת נגד צלסי לקראת סוף אוקטובר.
אבל השמחה הענקית שהתפרצה במזרח לונדון באמצע השבוע של שלהי ספטמבר הייתה הרבה יותר אנחת רווחה מאשר צהלת פסגות. בעיני רוחם, כבר ראו האוהדים את העונה הקצרה שלהם, ההולכת מדחי אל דחי, צונחת לתהומות של שפל בהדחה אפשרית מגביע הליגה על ידי נמושה, ועוד בבית.
אבל זהו למעשה הסיפור: אין בית. עבור רוב אוהדי ווסטהאם יונייטד האשמה העיקרית והמשמעותית לפתיחת עונה ברגל כה שמאלית, רובצת בחיקו של האצטדיון החדש, זה שבקיץ האחרון החליף את אפטון פארק (בשמו הרשמי אן בולין גראונד), ביתם של הפטישים ב?112 השנים הקודמות. אפטון פארק הוקם ב?1904, ואכן היה כבר אצטדיון מיושן, בלוי וקטן (35,000 מקומות). אבל הוא שירת את המועדון נאמנה, ספג לתוכו את כל המסורת והאווירה, והיה בית אמיתי. מהקידמה לא ניתן להימלט כמובן, לבטח לא במאה ה?21, במיוחד כאשר פוטנציאל המתדפקים על הקופות גדול בהרבה מתכולת האצטדיון אבל לצערם של ווסטהאם ואוהדיה, המעבר היקר והמתוקשר לאצטדיון לונדון מהווה לפחות בינתיים אבן נגף בגודל של ממותה בהתפתחות המועדון והקבוצה.
תזכורת: אצטדיון לונדון הוקם לצורך אולימפיאדת 2012. הוא-הוא האצטדיון האולימפי שעלה 750 מיליון פאונד. הוא-הוא המגרש שווסטהאם וטוטנהאם נכנסו בתום המשחקים האולימפיים לפני ארבע שנים למלחמת גוג ומגוג על הפיכתו לביתם. ווסטהאם שרדה את כל ההליכים המשפטיים וניצחה. היום כבר יש פרשנים שמתייחסים לזה כאל ניצחון פירוס.
בראש ובראשונה, מדברות העובדות המקצועיות בעד עצמן. ווסטהאם, הקבוצה שבעונה שעברה המציאה עצמה מחדש תחת המנגר הקרואטי הסוחף סלאבן ביליץ, וסיימה את העונה במקום ה?7, ממנו המריאה גם למוקדמות הליגה האירופית ניצבת בזמן כתיבת שורות אלו, חמישה מחזורים לתוך עונת הפרמיירליג, מתחת לקו האדום. היא במקום ה?18, ממנו יורדים ליגה, עם 3 נקודות מתוך 15 אפשריות – עם ניצחון ביתי אחד באצטדיון הטרי, וארבעה הפסדים. שניים מהם מבישים: באחד היא נוצחה כאן על ידי אסטרה הרומנית (מי? בדיוק) והודחה מהליגה האירופית, ובשני שמטה יתרון 0-2 נגד ווטפורד והובסה 4-2.
אין ספק שלפטישים יש גם בעיה מקצועית. הרי אי אפשר לתלות את כל האשמה לצוק העיתים במעבר הדירה. משהו בחדר ההלבשה עבר כנראה גם הוא טלטלה, למרות שבקיץ ויתרה ווסטהאם רק על שחקן אחד, גיימס טומקינס, והתחזקה בשלושה החלוצים אנדרה איו וסימונה זאזא, והמגן הוותיק והמנוסה אלברו ארבלואה. משהו בפסיכולוגיה הקבוצתית, בטקטיקה, בכימיה בין ביליץ לחדר ההלבשה שלו עבר שינוי. יכול להיות שזמני בלבד. אבל כרגע ההוכחה היא בפודינג והתבשיל של ווסטהאם מקדיח.
השאלה היא עד כמה אחראי אצטדיון לונדון לבעיות של נציגת מזרח לונדון. האם כמו שטוען דיוויד גולד, הבעלים של ווסטהאם, מדובר במחלות ילדות (Teething) טבעיות וחולפות, או שהסוגיה עמוקה ומורכבת הרבה יותר, ובעלת פוטנציאל הרס ונזק.
כמה מרכיבים חוברים על מנת להצביע על ההבדלים המהותיים בין החדש לישן. הראשון שבהם הוא מרחק היציעים ממשטח הדשא. האצטדיון האולימפי נבנה עבור המשחקים האולימפיים, עם מסלול אתלטיקה מפואר ומודרני. ככזה הוא למעשה בוגד בתחושת הקירבה והשייכות של הקהל למגרש ולשחקניו. בילי בונדס, מגדולי כדורגלני ווסטהאם בכל הזמנים וגם המנגר שלה בשנות ה?90, אמר בסוף החודש שעבר כי לא מדובר במגרש כדורגל. הכל כל כך מוזר. כר הדשא נראה כמו אי. ביליץ צריך לצעוד 20 מטרים כדי להגיע מהספסל לדשא, והקהל שיושב ביציעים העליונים רואה תעלה. גם ארסנל בנתה אצטדיון חדש, אבל שם הקהל נמצא שני מטרים מהדשא.
הקול של בונד הוא רק תוספת למקהלה של ביקורת. האוהדים מבכים לא רק את מותה של האווירה באצטדיון רפאים ענק, קר ומנוכר, אלא את העובדה שיציעי המשפחות המסורתיים לא קיימים בו. חלק נכבד מהמשוכות שבמעבר קשור גם בעובדה שחברה פרטית מנהלת את האצטדיון, ולפי הראיות בשטח בחודשיים הראשונים תגרות ביציעים, כניסת קהל של שתי היריבות לאותו אזור, מאות בקשות של בעלי מנויים להחליף מושב, בעיות מעיקות ברמת המחשוב של מכירת כרטיסים בקופה לפני משחק וכניסת קהל על פי זיהוי דיגיטלי חוסר הניסיון שלה, אולי החובבנות, אולי אף החסכנות עולים למועדון וללקוחותיו בסבל רב, שמזווית כלשהי זולג גם אל הקבוצה.
140 סדרנים שהעסיקה ווסטהאם יונייטד באפטון פארק, עברו איתה לאצטדיון לונדון. במהלך החודשיים האחרונים התפטרו כבר 40 מהם. פעם, מהיציאה מתחנת האנדרגראונד של הדיסטריקט ליין ועד לכניסה ליציע, התהלכו אוהדי הפטישים בגרין סטריט ועצרו בדוכנים הוותיקים, בחנויות הקבב והפיש?אנד?ציפס ובפאב הקהילתי. באצטדיון לונדון השתלטו הקונגלומרטים הגדולים על הקניון והחנויות שלפאתי האצטדיון. זהו כמובן צו השעה. הוא לא שונה מכלל התהליכים העולם הממוסחר בן זמננו. אבל הוא כן גורם בינתיים ל?50,000-60,000 אוהדים של קבוצה ססגונית במזרח הבירה האנגלית – שלאורך השנים הפריחו בועות רבות של צבע, מוזיקה ואופטימיות – להתבונן על העידן החדש והחדיש שהובטח להם, ולהתייחס אליו (הלוואי שרק זמנית) כאל בועה.
משחקי
כדורגל
בלונדון
אצטדיון האמירויות
יום ש, 15/10. 15:00. ארסנל-סוונזי (פרמיירליג).
יום ד, 19/10. 19:45. ארסנל-לודוגורטס ראזגראד (אופא).
יום ש, 22/10. 15:00. ארסנל-מידלסבורו (פרמיירליג).
אצטדיון וומבלי
יום ש, 8/10. 17:00. אנגליה-מלטה (מוקדמות גביע העולם).
יום ש, 2/11. 19:45. טוטנהאם-באייר לוורקוזן (אופא).
האצטדיון האולימפי
יום ש, 1/10. 15:00. ווסטהאם-מידלסבורו (פרמיירליג).
יום ש, 22/10. 15:00. ווסטהאם-סנדרלנד (פרמיירליג).
ווייט הארט ליין
יום א, 2/10. 14:15. טוטנהאם-מנצסטר סיטי (פרמיירליג).
יום ש, 29/10. 15:00. טוטנהאם-לסטר (פרמיירליג).
סטמפורד ברידג?
יום ש?, 15/10. 12:30. צ?לסי-לסטר (פרמיירליג).
יום ש?, 23/10. 16:00. צ?לסי-מנצ?סטר יונייטד (פרמיירליג).
סלהרסט פארק
יום ש, 15/10. 17:30. קריסטל פאלאס-ווסטהאם (פרמיירליג).
יום ש, 29/10. 17:30. קריסטל פאלאס-ליברפול (פרמיירליג).
