הרמבם, שהיה גדול חכמי היהדות וגם רופא בכיר במקצועו, פסק בחיבורו ההלכתי כי שמירת בריאות הגוף היא חלק מדרכי עבודת הא-ל. כך נוכל למצוא שלל הלכות הנוגעות לשמירה על הגוף – החל מההלכה הקובעת כי בבוקרו של יום יש לסעוד פת שחרית, הלכות הנוגעות לשמירת זמני השינה והלכות העוסקות ברפואה. ההלכה היהודית מבססת את פסיקותיה אלו על אמירתו של הרמבם, נפש בריאה בגוף בריא; לא ניתן להיות מונחים בעבודה רוחנית – גבוהה ונשגבת ככל שתהיה – ללא שמירה על הגוף, שהוא הכלי המאפשר לנפש לפעול כראוי.
אחד ההסברים התורניים לכך נוגע בפן הבעלות על הגוף: האם הגוף שייך לנו או שאינו אלא פיקדון שנתן בידינו השם ועלינו לשמור אותו? ההלכה פוסקת כי לו היינו נדרשים לדון בשאלה זו, היינו צריכים לפסוק כי הגוף אינו אלא פיקדון שניתן לנו למשמרת. לאור זאת, מוטלת עלינו החובה לעשות הכול כדי לשמור עליו מכל משמר ולסייע לתפקודו בכל הדרוש.
אמנם בדורות עברו רווחה תפישה מסוימת בקרב חכמי המוסר היהודיים כי הגוף הינו מכשול להתעלות רוחנית. אולם, תפישה זו השתנתה לפני כ-250 שנה, בזמן התגלות תורת החסידות על ידי מייסדה, הבעל-שם-טוב (בתמונה למעלה), שהסביר בלהט כי יש לעבוד את הא-ל דווקא עם הגוף – ולא במנותק ממנו. היהדות הינה הדת המעשית ביותר, הדוגלת בעבודה בתוך כלי העולם ורואה את התכלית בעבודה דווקא בעולם הגשמי. כך למשל היא גם התורה הרוחנית היחידה הרואה ביחסים בין גבר ואישה את תכלית החוויה הרוחנית של חיי הנישואין.
מצד שני, התפישה היהודית היא שעיקר החיים מתבטא בעבודה רוחנית. לכן, היהדות לא מעודדת עיסוק בחומרנות כמטרה, אלא כאמצעי. המטרה היא לעסוק בעבודה רוחנית בתוך החומרנות ולקדש את החומר, כך שיתעלה מדרגתו הרוחנית הנחותה וייכלל ברוחניות. מקומו של הגוף בעבודה רוחנית הוא להיות הכלי שיחזיק את אור הנשמה – וכך יזדכך בעצמו. שליחותה של הנשמה היא לזכך את העולם בכוח מצוות הבורא, אותן מקיים הגוף הגשמי – שהוא הכלי על ידו מתממשת תכלית הנשמה. כאשר הנשמה מקיימת את ייעודה האמיתי, היא מאירה גם את הגוף, וכך הופכת אותו לכלי באמצעותו מתגלה הניצוץ הא-לוהי שנמצא בכל אחד ואחת מאיתנו.
לכן, אין כל תכלית בהשקעה בחומריות הגוף, אם אין בכך תועלת לעבודה רוחנית. אולם, יש חובה להשקיע בפעילות ספורטיבית ופעילות גופנית, כדי לשמור על הגוף – המתנה שנתן לנו הא-ל.
*הכותב הוא שליח חבד בווסט המפסטד. ניתן לפנות אליו בשאלות במייל ותשובות עליהן עשויות להתפרסם בגיליון הבא של עלונדון: rabbidk@gmail.com
