למעלה מ-40 איש עמלו במהלך חמש השנים האחרונות על פיצוח המסתורין שאפף את הבית ברחוב פרינסנגראכט 263 באמסטרדם באותו יום מר ונמהר, 4 באוגוסט 1944 – היום בו הופיעה המשטרה המקומית בעליית הגג של משפחת פראנק. היו אלה בלשים מקצועיים, אקדמאים, מומחי זיהוי פלילי, חוקרים, סטודנטים ואפילו כ-150 מתנדבים. הכל התנקז סביב השאלה: מי העביר לגרמנים את רשימת שמונת המסתתרים שניהלו במשך שנתיים וחודש אחד אורח חיים סודי ביותר תחת עינם הפקוחה של קלגסי הכיבוש.
מלבד אנה שהו במסתור אחותה מרגוט, הוריה אוטו ואדית ועוד חברים. הולנד נחשפה במלוא כיעורה שנים רבות לאחר המלחמה כאומה של מלשינים חסרי רחמים שהסגירה יותר יהודים מאשר כל מדינה באירופה ביחס לגודלה. מתוך 140,000 יהודים 107,000 גורשו למחנות המוות ורק 5000 שרדו את התופת.
המשטרה המקומית עשתה מעל ומעבר כדי לרצות את הנאצים ולמעשה ניצחה על מלאכת הגירוש בעצמה. לימים אף נודע שהעירייה וחברת הרכבות נטלו חלק רצוני במלאכת הגירוש. האחרונה אף שלחה חשבונות למשפחות שנותרו בחיים. בישראל, במשך שנים רבות נחשבה הולנד לידידה אמיתית, אך מעשיה בשואה לא זכו לאיזכור. להיפך, במלחמת יום הכיפורים הולנד זכתה לשבחים על שהתנגדה לחרם הנפט הערבי. חיילי צה״ל נהגו להאזין ברדיו לשעורים בהולנדית, מעין מחווה סמלית למדינה שרחצה בקניון כפיה וחמקה ממשפט ההסטוריה.
הפיתוי לזהות את המסגירים של משפחת פרנק היה קיים מאז ומתמיד, אולם כל המאמצים הקודמים העלו חרס. הצוות החדש שהוליד את הספר לא חסך פרוטה כדי להגיע לחקר האמת, אולם האם האמת אכן נחקרה?
המימון לתחקיר שהקיף עשרות מדינות הגיע מעיריית אמסטרדם, מגיוס המונים, ממוציאים לאור ומשקיעים פרטיים. בראש הקבוצה עמד סוכן FBI בגימלאות בשם וינסנט פאנקוק – ששמו הלך לפניו כמפענח פשעים סדרתי בארצות הברית. בסופו של התהליך הוא ועמיתיו הצביעו על נאשם אחד: ארנולד ואן זה ברח (ב׳ שוואית, ר׳ סגולית) שהיה הנוטריון של ה״מועצה היהודית״, הגוף שמינו הגרמנים כדי לייצג את הקהילה. במלים אחרות, יהודי היה זה שהסגיר את המשפחה.
מי מסר לידי אוטו פרנק פתק
החוקרים הגיעו למסקנתם בגלל שהאיש ובני משפחתו (היו לו שתי בנות ואחת מהן הייתה בגילה של אנה) זכו מטעם שלטונות הכיבוש ל״מעמד מיוחד״ שהגן עליהם מפני השמדה. אולם את עיקר יהבם הם משליכים על פתק שהועבר לאחר המלחמה לאוטו פרנק, הניצול היחיד, ובו ננקב שמו של האיש. פרנק סירב לתת לכך פומבי מסיבות שונות, אולם עד היום לא ידוע מי היה האיש שמסר לידיו את הפתק.
המבקרים ההולנדים נזעקים. הראיות נסיבתיות, הם אומרים. אין הוכחה לאמיתות הפתק. המועצה לא עסקה מעולם במסירת רשימות לנאצים. היא לא הייתה יכולה לדעת על כתובות של יהודים מסתתרים ובכלל, החשוד עצמו איבד את מעמדו המיוחד וב-1944 הוא הסתתר בעצמו וכך הנה גם ביום בו המשטרה פשטה על הבית. הנאצים עצמם השמידו 95% מהחומר הארכיוני לפני שעזבו את העיר.
הרב הראשי של הולנד גינה את המסקנות. כך גם ראש הקהילה. המוציא לאור החליט להקפיא את ההפצה ועתיד הספר במדינה יגיע כנראה לערכאות. המקטרגים מציינים כי בספר יש הרבה ״אולי״ ו״מן הסתם״ ואפילו החוקרים מודים כי אין המדובר במסקנות של מאה אחוז. ההסבר ההגיוני הוא שהצוות חייב היה להגיע לפיצוח המסתורין והחליט לבחור במטרה הסבירה ביותר אך לא הרבה מעבר לה.
מחברת הספר הקנדית, רוזמרי סאליבן, נחשבת לבת-סמכא בתחקירים הסטורים ומתחת לחגורתה יש עשרה ספרים, אולם הספר הזה אולי לא יעשה צדק למוניטין שצברה במרוצת השנים.
הקצוות הפרומים ומרחק הזמן מציבים את הספר על רגל אחת, אולם הנזק כבר נעשה. יהודי מסגיר יהודים, היא השורה התחתונה. וגם אם אין לכך הוכחה מי יוכל להיכנס לנעליו של נוטריון שעמד לאבד את שתי בנותיו ויכול היה להצילן רק תמורת מידע? אלא שארנולד ואן דן ברח לא ידע כלל על החדר הסודי וממילא לא יכול היה להלשין על משפחת פרנק.
בכלל, רבים יכלו לדעת על הסוד, כמו מועסקים של אוטו שהמשיכו לעבוד במשרדי החברה בבעלותו שהיו ממוקמים בקומה הראשונה של הבנין. גם ידם של ספקי השרותים והמזון יכולה הייתה להיות במעל. הנה הספר עצמו מספר על תושבת לא יהודיה שספגה קנס כספי על שלא הסיטה את הווילון השחור מחלונה כחלק מפקודות הכיבוש. וכדי ללא לשלם את הקנס היא מסרה למשטרה כתובת של משפחה יהודית מסתתרת.
האב אוטו היה האיש שהנחיל את היומן לעולם כולו. הוא נישא מחדש לפריצי שבתה ונכדותיה התגוררו בלונדון, והשניים בילו שלושה חודשים בכל שנה בבירה האנגלית.
אוטו, שזכה לעיטור האומץ כחייל בצבא הגרמני במלחמת העולם השניה, נפטר ב-1980. באמסטרדם הוא כבר לא התגורר, אך היה אחראי על פתיחת ביתו המפורסם לקהל הרחב עשרים שנה קודם לכן. מעניין מה היה אומר אוטו על המחקר החדש; הספר נכתב. הדרמה רק החלה.
The Betrayel of Anne Frank
A cold case investigation
By Rosemary Sullivan
Harper Collins Publishers
383 pages
£20
קראו עוד כתבה על ספרות בלונדון:
https://alondon.net/new-site/ספרות-בבריטניה-ספר-חדש-של-דיוויד-בדיל/
