להקת המחול הצעירה של יסמין ורדימון, הנקראת JV2, תופיע בסוף השבוע הקרוב בליליאן בייליז סטודיו, בלונדון (פרטים בתחתית הכתבה). המופע, שאותו יבצעו 14 רקדנים מוכשרים מתוכנית ההכשרה שלה, יכלול יצירות של הכוריאוגרפים דיוויד לויד ומריה דולגרי בהופעת בכורה, בנוסף לקטעים נבחרים מתוך עבודות קודמות של ורדימון, כמו “פארק” (Park) ו”ג’סטיסיה” (Justitia). ב-2005, ראיינו לעלונדון אז כוריאוגרפית מבטיחה בתחילת דרכה וניבאנו לה עתיד מזהיר. 14 שנה אחר כך, יסמין ורדימון היא כבר שם דבר בעולם המחול בבריטניה וגם בעולם. תפסנו אותה שוב לשיחה.
איך הגעת לעסוק בחינוך ולפתח תוכניות חינוכיות?
“חינוך הוא משהו שקרוב לליבי. אני רואה חשיבות בלהעביר את הידע והניסיון שצברתי הלאה, לדורות הבאים. לפני כעשור כתבתי תוכנית חינוך לאוניברסיטת רויאל הולוואי (Royal Hallway University), שרצה תשע שנים, ושבוחנת את הדיאלוג בין מחול לתיאטרון. בחינוך למחול באנגליה יש התמקדות גדולה מדי בתנועה נטו ולומדים בעיקר דרך חיקוי של המורה. תוכניות החינוך שאני פיתחתי ומפתחת הן הוליסטיות ונועדו לפתח את כל מנעד ההכשרה – גופנית, קולית, נפשית, ומנטלית. זה מאפשר לסטודנטים לפתח רבדים שונים ודרכים מגוונות להשתמש בגוף ובמכלול האישי ככלי לביטוי.
“התכניות החינוכיות שלנו מגוונות מאוד ומתאימות לכן למגוון רחב של אוכלוסיה. אנחנו עובדים עם ילדים שרוצים לעשות A Level במחול, עם שישה בתי ספר לילדים בעלי צרכים מיוחדים, עם חולי אלצהיימר, עם צעירים שמבקשים להפוך את המחול לקריירה, ובנוסף – להעשרת רקדנים מקצועיים. כרגע, התוכניות המקצועיות JV2 ו-JVIntensive מיועדות לצעירים אחרי תואר ראשון. אבל ברגע שהבניין שלנו בקנט ייפתח (ראו בהמשך), תיפתח גם תוכנית שתהיה מקבילה ותהווה אלטרנטיבה לתואר ראשון”.
ספרי קצת על עצמך.
“גדלתי בקיבוץ עין החורש ואחרי השירות הצבאי, הצטרפתי ללהקת המחול הקיבוצית, בה הייתי חמש שנים. בזמנו זו הייתה להקה רפרטוארית שבה עבדנו עם כוריאוגרפים מכל העולם וכרקדנית צעירה זאת הייתה חווייה מעשירה ומלמדת, שכן נחשפתי למגוון טכניקות, רעיונות ותהליכי יצירה. תוך כדי זמני בלהקה, המנהלת האמנותית, יהודית ארנון, עודדה אותי ליצור לרקדני הלהקה. אחת מהיצירות שלי, ‘אקו לא שמה’, זכתה בפרס מטעם מועצת התרבות (British Council) והפרס היה לנסוע ללונדון לחודש ולהשתתף בפסטיבל מחול. זה היה המפגש הראשון שלי עם לונדון.
“אחרי הלהקה הקיבוצית רציתי להתנסות בלהקות קטנות יותר וביצירה, ובמשך שנתיים עבדתי בלהקות שונות ברחבי אירופה ובסופו של דבר הגעתי ללונדון. בעקבות יצירה ראשונה שיצרתי בלונדון, הוזמנתי ב-1998 על ידי ג’ון אשפורד להיות כוריאוגרפית הבית (Associate Artist) בתיאטרון The Place. זה הוביל לתמיכות ליצירות נוספות, ומאז אני יוצרת עם הלהקה ואנחנו עורכים סיבובי הופעות סביב העולם. עם הזמן, פיתחתי תכניות חינוכיות במחול וקיבלתי דוקטור לשם כבוד מ-Royal Holloway University, אוניברסיטת לונדון. מ-2006 אני כוריאוגרפית הבית בתיאטרון סאדלרס וולס (Sadlers Wells). הלהקה הוקמה ב-1998 ומ-2001 נתמכת על ידי מועצת האמנות (Arts Council) ולאחרונה קיבלה גם מימון לבניית מבנה ייעודי בקנט שישמש להעלאת הפקות, למחקר ולפעילויות החינוכיות השונות של הלהקה”.
מה הדבר הכי מאתגר והדבר הכי מעשיר בעבודה עם קבוצה כל כך מגוונת של רקדנים?
“הלהקה באמת מאוד מגוונת וכוללת רקדנים מ-11 מדינות שונות. האתגרים הם בעיקר בירוקרטיים. האתגר העיקרי הוא ההתנהלות מול משרד ההגירה. ארגון ויזות עבודה הוא תהליך ארוך ומשום שההנחיות משתנות לעיתים תכופות, זה תמיד לעבור כמה וכמה משוכות בכל פעם. אבל זה שווה את זה, כדי לעבוד עם רקדנים עם כישורים מיוחדים שאני רוצה לעבוד איתם. הדבר המעשיר ביותר הוא מגוון התרבויות ונקודות המבט השונות שהם מביאים לתהליך היצירה, בנוסף ליכולות הביטוי התנועתי והתיאטרלי שהם מביאים איתם. תהליך היצירה שלי הוא בעיקר התמקדות ובחינה של קונספט או רעיון, והמגוון של נקודות המבט והפירושים שמביאים הרקדנים מהניסיון ומהחוויה שלהם מעשיר את העבודה של כולנו”.
איך נראה תהליך היצירה שלך?
“כל עבודה חדשה מתחילה מקונספט שאני רוצה לבחון. רוב העבודות שלי מתעסקות באיזושהו סוג של התבוננות בחברה שאנחנו חיים בה. בנושאים סוציו-פוליטיים שמעסיקים אותי, בהיסטוריה או בתרבות מסוימת והקונוטציות שקשורות אליה. אנחנו מבלים הרבה זמן במחקר של הנושא; קריאה ודיאלוג, צפייה בסרטונים או סרטים רלוונטיים. תהליך היצירה הוא מאוד שיתופי. זה תהליך שאני קוראת לו ‘התמסרות’ על שני המובנים של המילה. מצד אחד, הוא כמו התמסרות בכדור – אני נותנת לכל אחד מהרקדנים משימה והם צריכים להביא את הפרשנות שלהם ואז אני מבקשת להוסיף רובד או לשנות נקודת מבט או איכות וכל הלאה. ומצד שני, התהליך דורש התמסרות מלאה, כנות עם המחקר העצמי והחקירה העצמית של הקשר וההבנה של הרקדן את החומר. תוך כדי תהליך ההתמסרות, אני מכוונת ומגבשת את המופע, מוסיפה רבדים מילוליים, ויזואליים ומוזיקליים”.
מהם לדעתך הדברים החשובים ביותר שצריך כדי להצליח בתחום?
“האמת היא שאני לא בטוחה. אבל אולי מעין שילוב של יכולת לבחון בכנות את הרגשות שלך, הרעיונות שלך, הערכים שלך ולהישאר נאמן להם בתהליך היצירה. וכמובן, עבודה קשה”.
פרטי המופע בלונדון
מתי: 26 – 27 באפריל, 2019. ו’, 20:00. ש’, 14:30 ו-20:00.
* ב-26 באפריל (היום בערב) יתקיים דיון עם היוצרים אחרי המופע.
איפה: ליליאן בייליז סטודיו (סמוך לתיאטרון סאדלרס וולס).
כתובת: Lilian Baylis Studio, Rosebery Avenue, London, EC1R
קנו כרטיסים כאן.
