חוקרי מכון ממרי, שהוא יחיד מסוגו בעולם, עוקבים באופן שוטף אחר התקשורת הערבית והפרסית בנושאים פוליטיים, אידיאולוגיים, חברתיים, דתיים וכלכליים; מאזינים לנאמר בדרשות יום השישי במסגדים, ובוחנים את ספרי הלימוד במדינות המזהת. בממרי סבורים, כי כדי להכיר את השכנים יש להבין את עמדות
המנהיגים הערבים כפי שהן נאמרות לבני עמם, ולהקשיב לא רק לדוברי המשטרים, אלא גם לגורמים ואישים ליברליים הנאבקים לחירות ולדמוקרטיה. את הארגון הקים יגאל כרמון (57), שיגיע ללונדון ב-25 בנובמבר להרצאה בנושא: השורשים הדתיים של תופעת המתאבדים בביהכ קינלוס שבפינצ’לי.
יש לך רקע ערביסטי?
למדתי שפה וספרות ערבית באונ’ העברית בירושלים. סיימתי 25 שנות שירות בצבא, כאלוף משנה באמן, והייתי גם מדריך במכללה לביטחון לאומי בנושאי מזרח-תיכון. ב-88′ ועד 93′ שימשתי כיועץ רהמ למלחמה בטרור, ליצחק שמיר ואחכ ליצחק רבין. בתקופת אוסלו ניסיתי לפרסם את דבריו של ערפאת שהמשיך לקרוא לג’יהאד, ונתקלתי ביחס עויין. אנשים לא רצו לשמוע שליח זעם, וראו בזה התנגדות לשלום. ולא רק השמאל, גם שמעון פרס. אבל זה לא היה קשור לעמדה פוליטית. ניסיתי להסביר למחנה השלום, שהם יכולים לשמור על הערכים שלהם, אבל יש לנו עניין עם סלע, ויש בעייה שחייבים להתמודד אתה. היום זה מובן יותר. באמריקה מצאתי פתיחות ועמדה יותר ניטרלית.
מדוע בחרת בהרצאה על השאהיד?
זה הנושא שהיום בכותרות: הפיגועים. גם באמריקה ובסעודיה, לא רק אצלנו. הפיגועים הם תופעה דתית, בניגוד לאופן שהם מוצגים: מסכנים שהשפילו אותם במחסום. אנשי אוסאמה בין-לאדן שחטפו את המטוסים לא הושפלו בשום מחסום, גם לא הרגו את האח או האחות של אלה שמתפוצצים בנסיבות דומות בצ’צ’ניה או בקשמיר, בפיליפינים ובבאלי. הם לא משוגעים, הם לא אנשים בדיפרסייה שאין להם תקווה בחיים. להפך אלה אנשים בראשית חייהם, בדכ גם משכילים עם משפחות. אפשר להתמודד עם הבעיה אם היא תובן על הרקע האמיתי שלה, שהוא דתי. גם כשהסכסוך הוא פוליטי, נשאלת השאלה: למה אנשים יבחרו בדרך הזאת ולא במאבק עם סיכוי לחיים, אפילו בנשק? אני שונא להשתמש במילה התאבדות. זהו מארטירדום, שאהדה – מסירת החיים על רקע דתי.
מה מטרתה של ממרי?
תמונת המידע שמתקבלת במערב, על המצב במזהת, חסרה את מרחב הראייה של העולם הערבי והמוסלמי. אנחנו רצינו לספק מקורות מידע ראשוניים. שמנהיגים ומחליטי החלטות במערב יוכלו לקרוא את ‘אל-אהרם’ כמו שהם קוראים את ה’טיימס’, עם קפה של בוקר. אנחנו משתדלים להיות יוזר פרנדלי, מבלי להעמיס יותר מדי על הקוראים, עם ניוזלטרים בני שנים או שלושה טורים וכמה כותרות.
באלו מקורות אתם משתמשים?
בהרצאה שנתתי פעם בקונגרס, הסברתי שמי שמנסה להבין איזשהו קונפליקט – באמריקה הלטינית, באירופה, באסיה או במזהת – צריך להגיע לשורשים אותם אפשר לקבל מהמדיה שהיא ההווה, מספרי הלימוד, שהם הרעיונות והערכים שנותנים לדור העתיד, ובמוסדות הדתיים שמהווים מערכת מוסרית מקובלת ועליונה יותר. ולכן התמקדנו בשלושת המקורות הללו
.
לאילו שפות אתם מתרגמים?
קודם כל אנחנו מתרגמים לאנגלית, אבל גם לעברית ולשפות אירופאיות כמו: צרפתית, גרמנית, ספרדית, אטלקית ורוסית. יש לנו משרדים בוושינגטון, בלונדון, בברלין, בירושלים ולאחרונה פתחנו משרד בבגדאד, במטרה לכסות את העיתונות העיראקית לאחר עידן סדאם חוסיין. לצערי, מפאת חוסר אמצעים, סגרנו את המשרד במוסקבה באופן זמני. בכל משרד אנחנו משתמשים בחוקרים מקומיים. בסהכ עובדים אצלנו 30 איש עם תפוקה ששווה לשל 100.
כיצד אתם מפיצים את המידע?
יש לנו אתר באינטרנט, אליו נכנסים למעלה משלושה מיליון גולשים בחודש. אנחנו שולחים בדואר אלקטרוני מידע ל35- אלף מינויים, ויש לנו סדרת קלטות וידיאו שהפקנו, ובקרוב נקים טלוויזיה אינטראקטיבית באתר. אני גם מופיע הרבה בפני מוסדות, וגם בטלוויזיה הערבית. בעוד יומיים אופיע באל-ג’אזירה בדיון פומבי עם ראש הרשת בארהב. אל-ג’אזירה – התחנה עם מספר הצופים הרב ביותר בעולם הערבי – שידרה תוכנית בת שעה על ממרי.
מדוע הטיח בכם ה’גארדיאן’ ביקורת על חוסר אובייקטיביות?
מי שטען זאת הוא בריאן ויטאקר, כתב לענייני המזהת של העיתון, שבעצמו לא דובר ערבית, חוץ מכמה מילים פה ושם, ושבאורח לא אתי הוא גם עורכו של אחד מאתרי האינטרנט הגדולים ביותר בעולם הערבי: באב אל ערב. אבל עובדה היא, שהעיתון שלו עצמו מביע בו אי-אמון בכך שהוא מצטט אותנו. כשמתרגמים אלפי מסמכים עלולות לחול שגיאות. ויטאקר מצא, יחד עם צוותים שלמים שהוא הפעיל, כולל מאוקספורד, שבמקום אחד, בראיון של המופתי אקר מסאברי, חיברנו שתי שאלות ביחד. מעשה שכמובן לא יעשה, אבל זה קרה. לא שהתרגום היה לקוי או לא נכון. והרי בגארדיאן מתפרסמות כל יום אלפי שגיאות… דרשתי ממנו ויכוח פומבי, שלצערי הוא ביקש לנהל רק באינטרנט, ובאופן מאוד לא הוגן.
האם תוצאות הסקר של האיחוד האירופי, על פיו ישראל נמצאת בראש רשימת המדינות המאיימות על שלום העולם, אינן מהוות סטירת לחי לעבודה שלכם?
בהחלט. אבל זו סטירת לחי למי שצריך היה לעזור לנו להתקיים. וזו ההוכחה האולטימטיבית שאירופה לא יודעת באמת על המזהת ועל העולם הערבי והמוסלמי – וזה מצביע על כך שזה בדיוק הדבר שנחוץ לנו. אנחנו פועלים בשלוש יבשות בעולם בתקציב זעום של 1.8 מיליון דולר לשנה, ובתנאים קשים.
מהיכן מגיע המימון של ממרי?
אנחנו מקבלים תרומות בעיקר מארהב, אבל גם מאנגליה. אין לנו מימון מצד אף ממשלה בעולם. אנחנו שמחים על כל נכונות לעזור לנו, וזקוקים לעזרה בהרחבת רשימת התפוצה ותרומות של אנשים טובים כדי לאפשר את המשך עבודת המחקר שלנו, אותם אני אשמח לפגוש גם באופן פרטי בביקורי בלונדון.
פרטים נוספים:
