המסדרונות ולוחות המודעות באימפריאל קולג’, הנמצא בלב דרום קנזינגטון, בדרך כלל לא מאופיינים בפרסומי אירועים יהודיים על נושאים ישראליים. במכללה, שבה לומדים כ-13 אלף סטודנטים, ישנו מספר קטן מאוד של סטודנטים יהודים ואפילו פחות ישראלים. יחד עם זאת, אגודת הסטודנטים הישראלית המחודשת מונה למעלה מ-20 חברים בשנה זו וקיבלה, בהתאם לגודלה, תקציב של אגודת הסטודנטים כדי לממן את פעילויותיה.
ההיילייט השנה היה הרצאה שאותה העביר קאסם האפז, מארגון StandWithUs, ובה תיאר את מסעו מעורר ההשראה מאנטישמיות לציוניות. האירוע משך קהל רב של סטודנטים מכל רחבי לונדון אל הקמפוס שלנו.
במכללה לומדים בעיקר אנשים עם אוריינטציה למדע, מתמטיקה, הנדסה ורפואה, אך מגלים עניין גם בפוליטיקה של המזרח התיכון מדי פעם. לדוגמה, בשבוע האפרטהייד הישראלי חולקו עלונים ודוברים שונים הציגו את עמדתם בנוגע לסוגיית הערבים החיים בישראל. כמו כן, לא מזמן אגודת הפילוסופיה והאגודה הפלסטינית הזמינו את נורמן פינקלשטיין לדבר בקמפוס.
בעוד שתחושת האי-נוחות האישית שלי גברה לנוכח אירועים אלו, אני מאמין כי רוב הסטודנטים שאינם מעורבים בעניינים אלו לא הושפעו מהקמפיין. נראה כי באימפריאל, מכיוון שלא נלמד בו תואר הומני או אמנותי, הרמה הכללית של המעורבות הפוליטית היא נמוכה. בנוסף, הבינלאומיות מאפשרת קיום אירועים, שמכסים טווח גיאוגרפי רחב מאוד, משום שכולם מעוניינים להציג את לאומיותם.
האופי האנליטי של הסטודנטים במכללה יוצר מעין קרירות. מבחינת אינטרס ולהט פוליטי, הסביבה היא יבשה וכמעט אפטית. אך קרירות זו יוצרת גם מעין נוחות, משום שאין אפליה או שיפוטיות כאשר מציגים את ישראל בגלוי (כמובן שהשקפה זו עשויה להשתנות מסטודנט אחד לשני). נראה כי המצב במכללה שונה מאיזורים רבים אחרים בלונדון, שבהם צריך להסוות חולצות גולדסטאר ושיחות בעברית.
אני מקווה שבשנים הקרובות הנוכחות הישראלית בקמפוס תגדל, בעזרת האגודה הישראלית, לכדי קבוצה תרבותית וחברתית ענפה, שתוכל לרכך את הגישה השלילית בדרך כלל כלפי ישראל. על ידי פנייה לישראלים נוספים בלונדון והקמת רשתות אמון יחד עם האגודות האיסלאמיות והפלסטיניות אולי הקרירות הנוחה תוכל להתחלף בדו-קיום חמים יותר. אני מאמין כי המכללה עשויה לשמש דוגמה מול מקומות תוקפניים ומתוחים יותר, כמו אוניברסיטאות אחרות בבריטניה.
הכותב הוא גזבר של האגודה הישראלית באימפריאל קולג’ בלונדון.
