‘היפודרום’ הוא בדרך כלל כינוי למסלול למירוצי סוסים. אולם ה’היפודרום’ השוכן במרכז לונדון, צמוד לתחנת הטיוב ‘לסטר סקוור’, הוא מבנה ענק ששופץ לאחרונה. בעשרות שנותיו עבר המבנה גלגולים רבים. מתחילת המאה ה-20 ועד סוף שנות ה-50 נערכו בו מופעי ‘וראייטי’ ו-וודוויל. לאחרונה, לאחר השיפוץ, חזר המקום למתכונת דומה כשמועלים בו קטעי קברט, קרקס ובורלסקה. במסגרת זו הוא מארח את המופע לה-קליק.
נקודת הזינוק של לה-קליק הייתה בפסטיבל אדינבורו לפני מספר שנים. זהו מופע המורכב מקטעים, ‘נמברים’ בלשון המקצועית, שונים, כולם ברמה גבוהה וכל אחד מהם ייחודי ושונה מהאחרים. ביחד הם יוצרים מופע ססגוני, מקצועי, מהוקצע ומגוון; אקרובטיקה, תיאטרליות ודרמה – להבדיל ממופע אקרובטי וקרקסי בלבד. החלל עצמו מרשים ומואר באופן אפקטיבי שמוסיף לתיאטרליות.

הערב נפתח עם זמרת הקברט קמיל אוסליבן וקולה הכובש. אחריה הופיעו ‘הג’נטלמנים האנגלים’: שני בחורים אוסטרלים חטובי גזרה ועבי שרירים, הלבושים ומתנהגים כג’נטלמנים אנגלים מושלמים, בקטעי שיווי משקל ואקרובטיקה.
עוד מככבים: מריו, כפילו הממש מדוייק של פרדי מרקורי, שהצליח לתת משמעות חדשה וקומית לשירים של ‘קווין’ (‘אני רוצה לרכב על האופניים שלי’, למשל, מושמע תוך כדי להטוטים על חד-אופן). בהופעתו הוא משלב גם קטעים של סטנד-אפ משעשע למדי.
פרודו המתקפל (איש הגומי) מנורווגיה סיפק את חלק האימה כשהצליח לדחוס את כל גופו לשני מחבטי טניס קטנים, ועדיין לשמור על חוש ההומור ולהצחיק את הקהל בו-זמנית.
כוכבת נוספת שנוסקת בשמי הקליק היא אורסולה מרטינז, אנגליה ממוצא ספרדי ששרה בשנינות על הצורך להיות אקזוטי בימינו. היא גם מופיעה בקטע קסמים נועז במיוחד שחושף יותר מטפח, ולא מותיר הרבה יותר ממטפחת.
מעבר ליכולות הפיזיות המרשימות של המשתתפים – התיזמור הכללי והמעבר בין הקטעים עוזר לערב לשמור על חיות ואנרגיה גבוהה לכל אורכו. הבארים המפוזרים באולם מסייעים להעלות את רמת התסיסות בדם מה שעוזר לשמור על חיוך להישאר גם בסיום הערב.




































