מספר שעות לפני ההחלטה על החרם האקדמאי על ישראל, אמר דר ג’וש כהן, מרצה לפילוסופיה מאוניברסיטת גולדסמית’ בלונדון, שלדאבונו הוא מאמין שההצעה ליוזמה 198 C תעבור – והחרם האקדמי על ישראל יוטל גם יוטל.
אלא שהחרם יוכל להתקיים רק ימים ספורים כיוון שבאחד ביוני יתקיים המיזוג בין שני איגודי האוניברסיטאות הבריטיות. כחלק מהסכם מוקדם בין שני הארגונים, הוחלט שלא תתקבלנה החלטות עצמאיות על ידי אחד מהארגונים לפני האיחוד. לפיכך ההצעה ליוזמת החרם הינה הפרה של החלטה זו, והחרם יבוטל עם המיזוג. אולם הסכנה היא שהחוק יישאר בגדר חוק המלצתי; כלומר תקדים ובסיס לפעולה האנטי-ישראלית הבאה.
את כהן מרגיז בעיקר אי-היושר שביוזמה להטלת החרם והעיוורון בו לוקים אלה שמובילים אותו וכנראה באמת מאמינים לשקרים שהם מפיצים בקשר לישראל. כהן נותן דוגמא לשקר כזה: דברי מארגני החרם כי אין אף אקדמאי ישראלי שיצא בקריאה נגד הכיבוש – אמירה לא נכונה בעליל. כהן אומר כי ייתכן ויש כאן סימפטום של אנטישמיות, אולם הוא לא חושב שהיוזמה מעידה על תופעת אנטישמיות שמתרחבת. כהן אומר שהוא מאמין שהרוב פשוט לא ממש מתעניינים בהתרחשויות האמיתיות. אלה שמובילים את החרם, הוא אומר, מבלי שהיה מוכן לנקוב בשמות, הינם אינטלקטואלים שמאלנים רדיקליים המונעים על ידי אגנדה פוליטית השואפת לפתרון בצורת מדינה אחת. הללו הם בעלי דעות קדומות המייצרים אידיאליזציה ביחס לשלטון הפלסטיני, בייחוד לאחר עליית החמאס, ומתעלמים מהמצב הכללי של זכויות אדם בשטחים,שלא לדבר על ההוצאות להורג בשטחי הרשות הפלסטינית, היחס להומוסקסואלים, וכו’.
לדעתו של כהן, יש דרכים הרבה יותר טובות לנקוט בהן אם רוצים לעזור להרגיע את האזור – ולא חרם שמדכא את החופש הליברלי שדווקא חי ומתקיים. כהן רואה צביעות בכך שהמלחמה נגד הפרת זכויות אדם בעולם מתמקדת באופן מיוחד רק בישראל, והרי לפי אותם קריטריונים אמריקה היא מטרה ראויה יותר. לדבריו, האינטלקטואלים השמאלנים בבריטניה מאמינים בטעות שכל מי שסובל הוא גם צודק.
רוני פרייזר ראש האגודה של ידידי ישראל באקדמיה בבריטניה גינה את ההחלטה, וכינה אותה לא דמוקרטית. לדבריו למרות ההליכה לאחור היום ‘ידידי ישראל באקדמיה’ ימשיכו לפעול ולחשוף אקדמאיים המחרימים אקדמאים ישראלים. אנחנו מאמינים שמי שמוביל מהלכים כאלה מפר בעצמו את חוקי השוויון, מפלה ושובר את חוקי האוניברסיטה להם הוא מחויב. יש שיתוף פעולה אינסופי בין פלסטינים וערבים עם ישראל בחקלאות, רפואה, מדע ובתחומים רבים. כמו גם, התקשרויות בין אוניברסיטאות מכאן ומישראל עם אוניברסיטאות פלסטיניות. אם תומכי החרם הזה השיגו משהו, זה את עצירת התקדמות של שיתוף פעולה ושלום במזרח התיכון.
באפריל 2005, בתגובה לפנייתם של ארגונים פלסטיניים, החליט AUT להטיל חרם אקדמי על אוניברסיטת חיפה ואוניברסיטת בר אילן ולא לשתף את אנשי הסגל שלהן בכנסים ובמחקרים בהם נוטלים חלק מוסדות להשכלה גבוהה מבריטניה. כחודש לאחר מכן, בעקבות קמפיין בינלאומי הצביע האיגוד על ביטול החרם.
בשבת פירסם הגרדיאן מכתב עליו חתמו כ-600 אקדמאים מרחבי העולם. במכתב נאמר כי הצעתו של ארגון המרצים להטיל חרם על מוסדות ישראליים מזכירה את ציד המכשפות נגד חשודים בקומוניזם בארהב בתקופת הסנטור ג’וזף מקארתי ואת הרדיפות האנטישמיות בברית המועצות הקומוניסטית.
