תושבי אנגליה שלא עוסקים בפיננסים או מעורים בכלכלה מזהים את ראשי התיבות, QE, כראשי תיבות של המלכה אליזבת (Queen Elizabeth). אך בתחום הפיננסי מדובר בראשי תיבות אחרים לגמרי – Quantitative Easing, ובתרגום מילולי, הקלות כמותיות. אך מה הן ההקלות הכמותיות האלו ומה ההשפעה שלהן עלינו?
למדיניות הכלכלית יש שני חלקים – מדיניות פיסקאלית ומדיניות מוניטארית. מדיניות פיסקאלית הינה מדיניות המיסים וההוצאות של הממשלה, ומדיניות מוניטארית היא מדיניות הריבית של הבנק המרכזי. כאשר רוצים להאיץ או להמריץ את הפעילות הכלכלית, ניתן לבצע זאת באמצעות שני חלקי המדיניות, הפיסקאלית או המוניטארית. האצה באמצעות המדיניות המוניטארית תבוצע באמצעות הורדת הריבית. הסיבה לכך היא שהורדת ריבית מוזילה את היכולת לבזבז היום על חשבון מחר, בין אם על ידי בעלי העסקים או הציבור הרחב. כאשר הריבית נמוכה יותר, זוהי מדיניות מוניטארית מרחיבה, וכנל כאשר לממשלה יש גירעון גדול יותר זו מדיניות פיסקאלית מרחיבה, כי בשני המצבים יותר כסף מוזרם לשוק בכדי להאיץ את הפעילות הכלכלית.
אך מה יכול הבנק המרכזי לעשות כאשר יכולתו להשפיע באמצעות הריבית מתפוגגת, כי הריבית שקבע ירדה קרוב מאוד לאפס, ואין יכולת להוריד אותה יותר לשם האצת הכלכלה? הבנק הראשון שהתנסה בבעיה הזו הינו הבנק המרכזי של יפן, שכן ביפן הריבית היא אפסית כבר ממחצית שנות ה-90′. בתחילת 2001 פורסם שם לראשונה שהם הולכים לנקוט בצעדים שנקראו בספרות בשם זה – QE. הבנק המרכזי של יפן פרסם שבדעתו להזרים כסף לבנקים כדי שהבנקים יוכלו להלוות כסף לעסקים (ניתן לציין כי עד 2012 יפן עדיין לא יצאה ממשבר זה).
בשנת 2009 נקלע העולם המערבי לבעיה דומה, שכן בארהב הריבית ירדה קרוב לאפס ועדיין הכלכלה לא התאוששה. בנוסף, כלי הריבית של הבנק המרכזי קובע רק את הריבית לטווח קצר (שכן מדובר בריבית שהוא מוכן ללוות או להלוות לבנקים ליום אחד) והריבית לטווח ארוך (לעשר שנים ומעלה) לא מושפעת באופן ישיר מהריבית שהבנק המרכזי קובע, אלא ממגוון גורמים ובהם הציפיות לריבית בעתיד, גרעון הממשלה, האינפלציה הצפויה ועוד.
אבל, מצד שני, הריבית לעשר או 30 שנה משפיעה מאוד על החלטות ההשקעה של עסקים ושל לוקחי המשכנתאות, ולכן, בכדי ליישר את העקום ולהוריד את הריבית לטווח הארוך, החל הבנק המרכזי בארהב לקנות איגרות חוב לטווחים אלו (עשר שנים) וכך הוריד את הריבית לעשר שנים, שעומדת כרגע בארהב ברמה של פחות מ-2%. דהיינו, גם אם אתם מוכנים לסגור את הכסף שלכם לעשר שנים, ממשלת ארהב תשלם לכם בערך 1.8% לשנה או קצת פחות מ-20% לעשר שנים.
אז מה ההשפעה של צעדים אלה עלינו? ראשית, יש לציין שגם בארהב וגם באנגליה אנחנו כבר בסבב השלישי שלהם (אחרי QE1 ו-QE2 הגיע QE3) ועדיין לא יצאנו מהמיתון שנכנסנו אליו ב-2009. אז מה זה עוזר בעצם? רוב הפרשנים הכלכליים יאמרו שבלי צעדים אלה, מצבנו היום היה הרבה יותר גרוע. הסתכלות אחרת על ההקלות הכמותיות, כמו הורדות הריבית של תחילת שנות ה-2000, הינן בדימוי פשוט: הזרמה של אוויר לתוך בלון בכדי למנוע את התכווצות הבלון. אבל, מצד שני, כאשר מנפחים בלון, אין יכולת לוודא איזה חלק של הבלון מתנפח. בימים אלה יש התנפחות חוזרת של בועות מחירים. אם בתחילת שנות ה-2000 זה הייתה בועת נדלן שהתנפחה בגלל ריבית נמוכה, היום יש בועות אחרות. יש יגידו שמחירי סחורות הבסיס, כמו זהב, כסף ונפט או לחילופין מחירי איגרות החוב והמניות הם אלה שמתנפחים בגלל ההקלות הכמותיות והריבית הנמוכה.
האם אלה הצעדים לפתרון או שהם ייצרו בעיות חדשות? כנראה ששתי התשובות נכונות. ברור שנגידי הבנקים המרכזיים והממשלות ימשיכו בכל הכוח ובכל הצעדים שהם יכולים בכדי להחזיר את העולם למצב של צמיחה בת-קיימא. אבל ברור שצעדים אלה ייצרו בועות חדשות, וכל מי ששוקל כיצד לנהל את השקעותיו, מוטב שיבדוק מהי הדרך הטובה ביותר להקטין את הסיכון שלו להשקיע בבועות פיננסיות.
*הכותב הינו כלכלן ויועץ פיננסי. ניתן ליצור עמו קשר במייל: moshe@alondon.net
** האמור בסקירה זו אינו מהווה הצעה ו/או ייעוץ המתחשבים בנתונים ובצרכים מיוחדים של כל לקוח, לרכישה ו/או ביצוע השקעות, פעולות ו/או עסקאות כלשהן ואין בו משום המלצה ו/או חוות דעת ו/או תחליף לשיקול דעתך העצמאי.
