לפני כמעט 20 שנים הוצג לראשונה המחזה Skylight של דיוויד הייר, וכעת הוא זוכה לעיבוד מחודש בתיאטרון ווינדהאם שבווסט-אנד. בהפקה הנוכחית, מככב ביל ניי הוותיק, זוכה פרסי גלובוס הזהב ובאפטא, ששיחק גם בהצגה המקורית, שהחלה את דרכה בשנת 1995 בתיאטרון הלאומי (עם מייקל גמבון אז בתפקיד הראשי).
לצידו של ניי, מככבת קארי מאליגן, גם היא זוכת באפטא בפרס השחקנית הטובה ביותר על תפקידה בסרט לחנך את ג’ני (An Education). זו הופעת הבכורה הבימתית של מאליגן בווסט-אנד, אחרי תפקיד מוביל בסרטם האחרון של האחים כהן בתוך לואין דיוויס (Inside Llewyn Davis).
המחזה מפגיש את קירה (מאליגן), מורה בבית ספר של תלמידים עם ליקויים קשים שמתגוררת בצפון לונדון בתנאים לא קלים, עם טום סרג’נט (ניי), איש עסקים אמיד שמבוגר ממנה משמעותית. השניים ניהלו רומן במשך שנים עד שאשתו של טום, שבינתיים מתה מסרטן, גילתה על כך. קירה ברחה מיד לאחר מכן, והיא וטום נפגשים שלוש שנים מאוחר יותר, כשזיכרונות העבר והגעגועים זה לזו מיד צפים ועולים.
טום מייצג את הדור הישן של אנשי העסקים, ששגשגו בעידן שעודד יזמות פרטית, לפני שבנקאים שלטו בתמונה, ואילו קירה מייצגת את הצד האידיאליסטי שמנגד, שמתנגד לקפיטליזם ורוצה ליצור שינוי חברתי. השניים מתעמתים עם השוני המהותי ביניהם, מבחינת פער הגילים והשקפות העולם, אך למרות זאת, כנראה שהפכים נמשכים וניתן לראות את הכימיה שהייתה להם כזוג נאהבים. שיחותיהם של טום וקירה על דעותיהם המנוגדות רלוונטיות ועדכניות גם היום, ובמקביל הם חולקים את זיכרונותיהם האישיים, שמעוררים את עולמם הרגשי.
הבימוי של סטיבן דאלדרי, שאחראי בין השאר למחזמר בילי אליוט, מאופיין בריאליזם מדויק שמקפיד אפילו לשמור על ריחות הפסטה שמתבשלת בזמן אמת על הבמה. למימד הריאליסטי מוסיפה התפאורה המעניינת של בוב קרולי, המקפידה על כל פרט ופרט ביצירת דירתה המוזנחת של קירה בבניין בעל מראה טיפוסי של קאונסיל אסטייט (דיור ציבורי באנגליה) שלא מסוגל להסתיר את כיעורו. בתפקיד קטן שתופס תשומת לב מופיע בנו של טום, אדוארד (מת’יו בירד המשעשע), שמגיע במפתיע ומוסיף לעלילה נופך קומי.
בזכות כל אלה, מצליח סקיילייט ליצור ערב מהנה ומרתק. ההצגה לא משעממת לרגע, ואף מספקת רגעים בימתיים אינטימיים שמצליחים לרגש ולרתק גם אם זה באולם תיאטרון גדול.
