ב-29 במרץ תתחיל בריטניה בתהליך הברקסיט, שיקשיח את חוקי ההגירה אליה. אולי במקרה ואולי לא, באותו זמן תפתח תערוכה חדשה במוזיאון טייט לאומנות בריטית סביב סיפורו של מהגר אחד, שהגיע מהולנד ללונדון. התערוכה, שתיקרא The EY Exhibition: Van Gogh and Britain, תבחן את ההשפעה של לונדון על האומן והשפעתו שלו על אומנים בריטים. מיהו המהגר? לא אחר מאשר הצייר וינסנט ואן גוך.
הצייר ההולנדי הנודע, דובר אנגלית שוטפת מבית, היגר ללונדון לתקופה של קצת יותר משנתיים (1873 – 1876) בחיפושו אחר עתיד כלכלי טוב יותר. הוא חלם לפגוש כאן את אנגליה הוויקטוריאנית, זו מהספרים, של דיקנס ושל שייקספיר. הוא התיישב בבריקסטון ומשם יצא למסע בעיר, שנמצאה בעיצומה של המהפכה התעשייתית. כאן הוא נחשף לראשונה לעוני, לתאורת הרחוב, לפאבים ולפארקים המלכותיים. באחד ממכתביו הראשונים לאחיו תיאו הוא כתב: “הו, כמה אני אוהב את לונדון”.
ואן גוך הצעיר גילה בלונדון את ערך השוטטות (בדומה למשורר הצרפתי שארל בודלר בפריז), התרשם מהבדידות שמביאים איתם החיים המודרניים ומהשדרות האינסופיות. בגיל 20 – 22 הוא עדיין לא היה אומן, אלא עסק במסחר באומנות ואסף הדפסי ציורים של אומנים אחרים (בעיקר גוסטב דורה, שהשפיע עליו רבות) ולמד אותם.
לונדון תרמה משמעותית ליצירתו של ואן גוך
אוצרת התערוכה, קרול ג’ייקובי, טוענת כי למרות שהתערוכה לא מציגה ולו ציור אחד של איזשהו מונומנט לונדוני, השוטטות בלונדון תרמה משמעותית ליצירתו של ואן גוך, שהצהיר על עצמו כ״אומן של העם בשביל העם״. האוצרת סיפרה כי התערוכה העתידית תעסוק בחלקה הראשון בהשפעתה של לונדון על האומן, ובחלקה השני, היא תנסה להראות כיצד ואן גוך השפיע על יוצרים בריטים אחרים ובעיקר בזכות ציורו המפורסם ביותר – החמניות. תוכלו לעקוב באופן לינארי אחר התפתחות היצירה של ואך גוך – החל מהיצירה המוקדמת של מונטצ’לי, שבעקבותיה צייר את ה”חמניות” שלו, ועד לחמניות נוספות של אומנים אחרים, בהם גם אומנית אחת, אישה (יצירה נשית אחת בכל התערוכה, אגב).
יש חדר מופלא המוקדש לואן גוך בגלריה הלאומית (ללא תשלום) וגם עברו רק כשנתיים מאז שהוצגה תערוכה המוקדשת לואן גוך באקדמיה המלכותית לאומניות. אז השאלה המתבקשת היא מדוע כדאי לבקר בתערוכה זו ולשלם מעל 20 פאונד לכרטיס? ובכן, מדובר בקובץ היצירות הגדול ביותר של ואן גוך, שמובא ללונדון אחרי יותר מעשור. יוצגו 45 יצירות שקובצו מכל העולם בנוסף לעבודות נוספות של אומנים אחרים הנחשבים לממשיכי דרכו.
בנוסף, בעוד שהתערוכה הקודמת ברויאל אקדמי אוף ארטס הציגה פן אחד של האומן שנגע בכל כך הרבה לבבות – ציוריו לצד חלק ממכתביו לאחיו – התערוכה הזו מתמקדת בקשר של ואן גוך ללונדון ומראה כיצד הוא מהווה חרוז בשרשרת היצירה הבריטית. מלבד “חמניות”, היצירות האחרות שלא כדאי יהיה לפספס הן ה”פורטרט עצמי” של ואן גוך, “בשער הנצח”, “אסירים מתעמלים” וכמובן איך אפשר בלי “ליל כוכבים מעל הרון”.
מאמץ לשוות לבריטניה תפקיד משמעותי בעולם האומנות האירופי
יש כאן, לדעתי, הזדמנות לאוצרות רלוונטית עם אמירה, שלמרבה הצער התפספסה. הקונטקסט הולך לאיבוד בתוך המאמץ לשוות לבריטניה תפקיד משמעותי בעולם האומנות האירופי. ואן גוך המהגר, המסתחרר במעגל הזרות הלונדוני – העיר הגדולה והחשובה בעולם באותה העת – חווה חוויה שרבים מאיתנו יכולים להזדהות איתה. תחושה של זרות וביתיות בעת ובעונה אחת. אך אין בעבודת האוצרות שום תגובה לבעיית המהגרים בעולם ובלונדון בפרט.
יחד עם זאת, בעיניי התערוכה מצליחה לגעת בתחושה שהזרות (אחרי שהיא נחוות בלונדון) משנה את הנפש לנצח. אפשר לראות בה איך העיר משפיעה על האדם ועל הסובבים אותו וכיצד היא תורמת ליצירת המרקם האנושי של לונדון וגם של אלה שהשאיר האדם בביתו – בהולנד, בישראל, או איפה שזה לא יהיה.
פרטי התערוכה בלונדון
מתי: 27 במרץ – 11 באוגוסט, 2019.
איפה: טייט בריטן, לונדון.
כתובת: Tate Britain, Millbank, London, SW1P 4RG
קנו כרטיסים כאן.
