מבט שונה ומגוון על רבדיה המפתיעים והלא ידועים תמיד של החברה הישראלית ניתן לגלות באלבום תמונות חדש הנושא את השם Dateteline Israel. הספר, בהוצאת אוניברסיטת ייל, הוא פרי שיתוף פעולה בין 20 צלמים ואמני וידאו ישראלים ואחרים מכל רחבי העולם. זהו פרוייקט שזכה לעידודו של המוזיאון היהודי בניו-יורק בו הוצגו עבודותיו בתערוכה שזכתה להצלחה רבה.
כותבי הטקסטים לאלבום מתארים אותו כניסיון להתמודד עם מורכבותה של ישראל העכשווית, והם מתרכזים בתפקידה של האמנות בחיי היום יום של המדינה והקשר הבינלאומי שלהם. נושאי הצילומים אינם נרתעים מסוגיות שנויות במחלוקת, כמו גדר הביטחון או הפינוי מעזה, אך הם מדגישים את ההיבטים האנושיים של הסכסוך בצורה רב- מיימדית שהקנתה לצלמים הערכה רבה בקרב מבקרי האמנות.
הצילום המרכזי בו אנו בחרנו נושא את הכותרת גיא ורונית, ערד והוא משל הצלם, ג’יליאן לאוב. לזוג הישראלי ניתנת באלבום רשות הדיבור. הסברים מיותרים.
גיא: במשך שנתיים שירתתי ביחידת התמיכה של הצנחנים. הג’יפ בו נסעתי עלה על מוקש רב עוצמה ושתי רגלי נקטעו מתחת לברכיים. אני חש בר מזל שנשארתי בחיים. שבעה חודשים עברו מאז שנפצעתי, ואני מרגיש מאושר, חזק ובריא, גופנית ונפשית כאחד. אני מאמין שלכולנו יש כוח פנימי חזק המשתחרר רק בנסיבות כאלו. לכן מצבי טוב יותר עכשיו מאשר בתקופה בה היו לי רגליים. אבל יש לי חבר בשם לואי. הוא מכפר דרוזי בצפון. התחלנו את הצבא באותו יום ונפצענו ממש באותו זמן, בשני אזורים שונים. לחיים יש התנהלות מצחיקה – וכך מצאנו שנינו את עצמנו באותו בית חולים ללא רגליים. ההבדל היחיד בינינו הוא שלי נותרו הברכיים, כך שאני יכול להשתמש בפרוטזות המאפשרות לי ללכת ולעשות הכול. מזלו של לואי אינו כזה. אני לא חש שנאה לצד השני. אני מבין את הסבל שבחלקם.
רונית: כאשר שמעתי שגיא נפצע, נסעתי מיד לבית החולים. גדלנו יחד בעיר קטנה, אבל לא ראיתי אותו במשך שנים. בבית-הספר התיכון ממש התאהבתי בו, אבל לא יכולתי לעשות דבר משום שהוא יצא עם חברה שלי. הייתי עצבנית כאשר ביקרתי אותו. כאשר ראיתי אותו הבנתי שאני עדיין מאוהבת בו. מאז אנחנו יחד. הוא כל כך חזק בגופו, בשכלו וברוחו. אני מופתעת ממנו כל יום. התחביב שלנו זה לנסוע בג’יפ ברחבי המדבר. בשנה הבאה אני מתגייסת, אבל אני יודעת שידאגו לי בגלל שאני החברה של גיא.
Dateline: Israel. Yale University Press. 106 pages. £20.
