יוזמה חדשה מבקשת להפוך את המרחק להזדמנות: יותר ויותר ישראלים בוחרים לבנות את חייהם מעבר לים, אך אינם מנתקים את הקשר עם ישראל
עמותת מנהיגות ישראלית בתפוצות השיקה מהלך רחב היקף לחיזוק הקשר בין המדינה לבין הישראלים החיים בחו״ל, מתוך הקשבה אמיתית לצרכים, לאתגרים ולחלומות של קהילות ישראליות בעולם. היוזמה, שמובלת על ידי מנהיגות ומנהיגים אזרחיים הפועלים שנים בזירה הקהילתית‑ישראלית בחו״ל, מבקשת לייצר שיח חדש: כזה שמכיר במורכבות, מכבד בחירות אישיות ומציע גשר חי בין ישראלים בארץ לבין אלו שבחרו להרחיב את גבולות חייהם.
מחוץ לישראל חיים כיום כמיליון ישראלים, ומספרם עולה מדי שנה. מגמת ההגירה השלילית שהחלה ב‑2023 נמשכה גם ב‑2024 וב‑2025, ובשלוש השנים האחרונות עזבו את הארץ כ‑145 אלף ישראלים. הנתונים מעלים שאלות רחבות: כיצד שומרים על קשר משמעותי עם הקהילה הישראלית הגלובלית? כיצד משמרים תחושת שייכות גם למי שחיים מחוץ לגבולות המדינה? וכיצד יכולה ישראל לראות בהם חלק מהחברה הישראלית?
על רקע זה התקיים בירושלים, בסוף נובמבר, מפגש ראשון מסוגו ביוזמת עמותת “מנהיגות ישראלית בתפוצות – GIL (Global Israeli Leadership). יומיים של דיונים ושיח עומק, שהגיעו לשיאם במפגש עם נשיא המדינה יצחק הרצוג במשכנו.
המפגש התקיים באולם ויצמן בבית המוסדות הלאומיים, בהשתתפות בכירי ההסתדרות הציונית העולמית והסוכנות היהודית, נציגי תנועת מכבי העולמית, שגריר קפריסין בישראל, אקדמאים החוקרים את קהילות הישראלים בתפוצות וראשי ארגונים הפועלים במרחב הישראלי מעבר לים. בין המשתתפים היו נציגים מאוסטרליה, בריטניה, איטליה, ארצות הברית, גרמניה ומקסיקו, וכן נציגי העמותה בישראל. בין היתר השתתף ד״ר ראיד מנסור, נציג העדה הדרוזית, האמון על הטיפול בענייני בני העדה החיים או הלומדים בחו״ל, שרואים עצמם חלק בלתי נפרד מהמרקם הישראלי ומהתפוצה הישראלית הגלובלית.
בפתיחת המפגש נשא דברים יו״ר ההסתדרות הציונית העולמית, יעקב חגואל, שפנה אל המשתתפים במילים “אחי ואחיותי”. הוא הדגיש כי מאז אסון ה-7 באוקטובר נוצרה הזדמנות לשלב זרועות ולהשקיע מאמץ משותף בחיזוק הזהות הישראלית-היהודית בקרב הדורות הבאים, לצד הצורך בהסדרה ממלכתית וברורה של מערכת היחסים עם הישראלים החיים מעבר לים.
איתן דרורי, יו״ר GIL ומי שיזם את המפגש, תיאר אותו כצעד ראשון במהלך היסטורי: ״ביומיים של דיונים ומפגש עם נשיא המדינה בחנו ברצינות את אחד הנושאים הלאומיים הרגישים של תקופתנו: הקשר בין מדינת ישראל לבין אזרחיה החיים מחוץ לגבולותיה״, אמר.
לדבריו, הישראלים בתפוצות הם קהילה גדולה, מגוונת וחיה, אנשים שהזהות הישראלית שלהם ברורה, אך חייהם מתנהלים במערכות חינוך, כלכלה ותרבות שונות ולעיתים מאתגרות.
דרורי הוסיף: ״וכאן עולה השאלה העמוקה וההיסטורית: האם מדינת ישראל יודעת כיצד לטפח את הזיקה הזו? האם יש לה כלים ממלכתיים, סדורים וארוכי טווח שמכירים באזרחיה שבתפוצות כחלק מן המרקם הלאומי?״
הוא ציין כי השנתיים האחרונות מאז 7.10 חשפו את עוצמתה של התפוצה הישראלית ואת תרומתה לחוסן הלאומי.
כדוגמה הביא את איטליה, שהבינה מוקדם את חשיבות אזרחיה החיים מעבר לים ומעניקה להם ייצוג רשמי בפרלמנט. איטליה הבינה עד כמה היא מרוויחה מהקשר הזה, כלכלית, דיפלומטית, חברתית, תרבותית וזהותית, ועד כמה אזרחיה מעבר לים הופכים גשרים ומשמשים שגרירים, יזמים ומחוללי השפעה.
עוד הוסיף: ״המשימה שלנו ב‑GIL היא להניח יסודות למעמד רשמי, יציב וממלכתי לישראלים בתפוצות, מעמד שיכיר באחריות המשותפת וביכולת שלהם לתרום לעיצובה של ישראל מודרנית. בעידן שבו משפחות נעות בין מדינות וישראלים מקימים עסקים ויוזמות ברחבי העולם, הקשר בין המדינה לבין אזרחיה חייב להיות ברור ומתמשך. כאן בירושלים הנחנו את האבן הראשונה לתהליך היסטורי, כינונה של מערכת יחסים חדשה, בוגרת וממלכתית בין מדינת ישראל לבין הישראלים החיים בתפוצות״.
שגריר קפריסין בישראל, קורנליוס ס. קורנליו, שהיה אחד האורחים במפגש, חיזק את דבריו ואמר שקפריסין זו מדינה קטנה שהבינה מוקדם מאוד שהקשר עם אזרחיה בחו״ל הוא כוח כלכלי, דיפלומטי ותרבותי. הוא סיפר כיצד מדינתו מפעילה מדיניות ממשלתית סדורה לשמירה על קשר עם התפוצה שלה, הכוללת פורומים וכנסים בינלאומיים ייעודיים, חיזוק קשרים עסקיים והשקעות עם קפריסאים בחו״ל, קידום אירועי תרבות וחינוך לשימור השפה והמורשת, ושירותים קונסולריים וחברתיים מותאמים לקהילות הגדולות, בעיקר בבריטניה וביוון.
ד״ר פרלה איזנקנג‑קנה, שהגיעה ממקסיקו סיטי, הוסיפה רובד אקדמי לשיח ואמרה: “כחוקרת של התפוצה הישראלית מזה מספר שנים, הגעתי למסקנה כי בדומה למדינות אחרות גם בישראל נדרש שינוי פרדיגמה ביחסים שבין המדינה לבין הישראלים החיים מחוץ לגבולותיה. מהגר ישראלי אינו מנתק את קשריו עם המדינה כאשר הוא מעתיק את חייו לחו”ל. בעידן הטרנס-גלובלי, הזיקה הלאומית אינה תלויה רק בקרבה הפיזית ולעיתים דווקא מתעצמת עם המרחק. לכן, מתוך הבנה שמחקר אינו יכול להישאר מוגבל לתחום האקדמיה, ביקשתי לבחון כיצד ניתן להפוך ידע תיאורטי ליוזמה בעלת תרומה ממשית. מהיכרותי עם ארגוני ישראלים הפועלים בתפוצות היה ברור לי שאין גוף אחר מעבר לעמותת “מנהיגות ישראלית בתפוצות” המסוגל לרכז נציגים מרחבי העולם כדי לקדם מהלך רחב היקף זה”.
פרלה הוסיפה “מראיונות שקיימתי מאז ה-7.10 התחדדה אצלי ההבנה בדבר הצורך בהקמת משרד יעודי בירושלים אשר יהיה אמון על הקשר בין מדינת ישראל לבין אזרחיה החיים מחוצה לה. הגירתם בשנים האחרונות של אלפי ישראלים הנוספים לכמיליון ישראלים החיים מעבר לים, ממחישה את הצורך במהלך זה. התפוצה הישראלית אינה רק אתגר – היא הופכת להיות מכפיל כוח אסטרטגי ועזר כנגדה של מדינת ישראל”.
ליתי הרמתי מניו ג׳רזי, יו״ר ארגון ״ההורים״, שיתפה בתחושת הפער המלווה ישראלים רבים: ״יצאנו מישראל, אך ישראל לא יצאה מאיתנו. רבים חווים קושי מול מערכות שאינן ערוכות לתקשורת עם ישראלים בחו״ל. אני מקווה שהעמותה תוביל לשיתוף הדדי, לטובת החברה הישראלית כולה״.
טטיאנה גרבר, לשעבר קפטנית נבחרת ישראל בכדורעף וכיום חברת הוועד המנהל של GIL ואחראית על קשרי התפוצה עם תנועת מכבי העולמית, תיארה את המפגש כ״עמוק, מגוון וא‑פוליטי״. היא מובילה יוזמה ליצירת ימי GIL קבועים באירופה, מפגשי קהילה המשלבים פעילות ספורטיבית משותפת ושיח בעברית. ״הספורט הוא כלי מחבר, בין‑דורי ולא פורמלי״, אמרה.
יוגב קרסנטי, נציג העמותה בישראל, הדגיש את הצורך במיסוד הקשר: ״הקשר בין ישראל לבין אזרחיה בתפוצות לא יכול להישאר תלוי ברצון טוב בלבד. צריך גוף רשמי, יציב ומתמשך. הישראלים בחו״ל הם משאב אדיר, מקצועי, כלכלי ותרבותי. הגיע הזמן שמדינת ישראל תכיר בכך באופן רשמי״.
המפגש נחתם בשיח משותף עם נשיא המדינה יצחק הרצוג, שאִיפשר לכל משתתף לשתף את תחושותיו ועשייתו למען ישראל מאז ה-7.10 והתקיים דיון בחשיבות מיסוד הקשר בין המדינה לישראלים בתפוצות ובמינופו כמכפיל כוח הדדי, הן עבור ישראל והן עבור הישראלים החיים מעבר לים.
זהו המפגש השני עם נשיא המדינה ביוזמת העמותה (הראשון התקיים ב‑2017, אז כינה הנשיא ראובן ריבלין את הישראלים בתפוצות “השבט החמישי”). גם הפעם חשו המשתתפים כי מדובר בנקודת מפנה: לא עוד קשר המבוסס על געגוע בלבד, אלא על אחריות הדדית, שותפות וראייה ארוכת טווח.
המרחק הפיזי אולי גדול, אך הזיקה הלאומית, כך נראה, מעולם לא הייתה חזקה יותר.
