האם אפשר שבשנת המאה להצהרת בלפור הגיעו ימות המשיח ללונדון? כיצד ניתן לפרש אחרת את העובדה שראשת הממשלה הבריטית נוזפת בשר החוץ האמריקאי (עכשיו לשעבר) על עמדותיו השליליות כלפי ישראל? האם סוכנים ציונים חדרו לדאונינג סטריט והשתילו וירוסים במוחה של בעלת הבית?
פשטני מדי יהיה לטעון שהגברת מיי מוכנה לעשות הכל כדי לקבל טובות הנאה מהדייר החדש בבית הלבן, אך הסימנים האחרונים מעידים על כך שישראל תיהנה מירח דבש ארוך, כהמשך ישיר לקו האוהד אותו התווה דיוויד קמרון במשך שש השנים האחרונות.
אבל כל זה החל דווקא בטונים צורמים, ממש לפני כניסת חג המולד, כשבריטניה, כדרכה בקודש, הצביעה בעד החלטת מועצת הביטחון 2334 המגנה בניית התנחלויות בשטחים. לא רק זאת, היא אפילו הייתה פעילה מאחורי הקלעים בניסוחה של ההחלטה, כפי שהעיד בעצמו שר החוץ בוריס ג?ונסון, למרות שהוא עצמו לא היה בתמונה בשל יציאה לחופשה. אבל היכן הייתה תרזה מיי? ובכן, היא לא הייתה בסוד העניינים גם בגלל דוחק השעה וגם מכיוון שבפוריין אופיס ראו בכך שגרה דיפלומטית שלא הצדיקה את התערבותה, מה גם שארצות הברית, בתקדים דרמטי, נמנעה מלהצביע.
בדיעבד, תרזה מיי הייתה סומכת את ידה על הימנעות, אולם מאחר שהנזק כבר נעשה, היא הייתה נחושה בדעתה לנצל את ההזדמנות הראשונה על מנת לאותת לוושינגטון ולירושלים כי מעתה ואילך מדיניותה תהיה עצמאית ואף שונה בתכלית. שעת כושר כזאת נקרתה בדרכה כעבור חמישה ימים, כאשר ג?ון קרי נשא את נאום שתי המדינות שלו והוקיע את ממשלתו הימנית הקיצונית של בנימין נתניהו. בדאונינג סטריט לא איבדו זמן, ויצאה הודעה בשמה של ראשת הממשלה כי אין היא סבורה שנכון היה לתקוף ממשלה של בעלת ברית שנבחרה באופן דמוקרטי. היא גם הוסיפה שמו?מ אפשרי יוכל להצליח רק אם יתנהל ישירות בין שני הצדדים בסיועה של הקהילה הבינלאומית. יתרה מזאת, הסכסוך במזרח התיכון מורכב הרבה יותר משאלת ההתנחלויות בלבד.
הזובור הזה לא נעם מן הסתם לאוזניו של קרי, שר חוץ שנכשל כישלון חרוץ בסוריה ובאוקראינה, בדיוק כמו הבוס שלו לשעבר. אולם בכך לא תמה השטיפה שהעניקה מיי לאמריקאים. גם ועידת פריז, בהשתתפות נציגי 70 מדינות, סיפקה לה הזדמנות לחבוט בוושינגטון הישנה ובצרפת המארחת. בריטניה סירבה לשגר מיניסטר כלשהו לכנס, מיאנה לחתום על ההצהרה הסופית והשמיעה הסתייגות נוקבת מעצם קיומו של הפורום. אין זה נכון, התריסה לונדון, לערוך התכנסות כזאת ללא מעורבותם של שני הצדדים הנוגעים בדבר וכל זאת ימים ספורים לפני חילופי המשמרות בבית הלבן.
ההודעה גם הדגישה את העובדה שהוועידה נערכה בניגוד לרצונה של ישראל ובכך יש יותר מאשר איתות לכך שתרזה מיי הולכת ליישר קו עם דונלד טראמפ בכל מה שנוגע לנעשה בין ירושלים לרמאללה בשנים הקרובות.
סערה בכוס קפה מתוצרת קטאר
אם אלה הסקופים של אל?ג?זירה, היא יכולה בהחלט לסגור את הבסטה שלה באירופה כשם שעשתה לא מכבר בארצות הברית. סדרת התחקירים שלה על השדולה הישראלית בלונדון, שנשאה את השם הדרמטי הלובי, יכולה להצחיק כל בר?דעת כל הדרך אל הפרלמנט. הערוץ, תאמינו או לא, הצליח להקליט פקידים זוטרים מכאן ומשם והפך את הממצאים למטעמים. לא רק זאת, הוא אפילו הצליח לחדור אל תוך פגישה של ידידי ישראל במפלגת הלייבור, משל מדובר היה בפשיטה נועזת מעבר לקווי האויב, או הצנחה של שדרי הרשת אל תוך הכור האטומי בדימונה.
זה זמן רב שלא נכתב כל כך הרבה על כל כך מעט. כל המובן מאליו, בתוספת טריוויה טפלה ברוטב עבש של קלישאות, הרכיבו מרקחה שרק הולידה עכבר. אטריות קרות הוגשו לצופי טלוויזיה תמימים כאילו הוצאו היישר ממטבחם של חורשי מזימות בחלונות הגבוהים של ירושלים. לשדר המתקרא רובין הארו לא היה ממש מה למכור, אולם הרושם שהמצלמה הנסתרת שלו ניסתה לייצר היה כי הפוליטיקאים הבריטים אינם אלא מריונטות הפועלות על פי פקודה של השדולה הציונית באשר היא פועלת שם. כך היה כאשר מריה סטריזולו, העוזרת של השר רוברט חלפון, הייתה בישראל, כשהחמאס חטף ורצח שלושה נערים במה שהביא לסיבוב הלחימה האחרון ברצועת עזה. זו סיפרה למיקרופון הקטארי החבוי כי התקשרה לחלפון וסיפרה לו על כך וזה העלה את העניין כשאילתה בפרלמנט, שגם היא נכללה בתכנית. הנה הם הלוביסטים מכתיבים אפילו את סדר היום של בית הנבחרים הבריטי!
הקולב היחיד שעליו תלתה הרשת את התחקיר שלה היה ברנש בשם שי מסוט, שהועסק על ידי השגרירות כעובד מקומי, שהספיק לשמש גם כיועץ של סגן השגריר לשעבר איתן נאה. זה לא הנפיק הרבה פניני חוכמה לעיתונאי המתחזה והוקלט כמי שאמר שיש להפיל את אלן דנקן – שר זוטר במשרד החוץ הבריטי, מיליונר בעל קשרים עסקיים עם המפרץ ומבקר חריף של מדיניות ישראל בשטחים. בטיפשותו, הוא גם כינה את שר החוץ הבריטי אידיוט. ההגיגים הללו זכו לפרסומת עילית בכמה עיתונים, כבשו כותרת ראשית בדיילי מייל, זכו להבלטה בגרדיאן, העסיקו את הבי.בי.סי מעל ומעבר, ולבסוף הובילו להתנצלות של השגריר מארק רגב בפני אותו דנקן, גרמו לפיטוריה של העוזרת, ולשליחתו של מסוט הביתה. באל?גזירה לא יכלו שלא לטפוח לעצמם על השכם, אבל היכן מסתתרת הסנסציה? למה מדור זה מתקשה לזהות את הביג דיל העיתונאי עליו הכבידו בערוץ בעשרות פרומואים לתיאבון?
די אם נשים לב לכך שהרשת חברה לראיין את אילן פפה, האקדמאי הישראלי שמתקשה להשלים עם עצם קיומה של מדינת ישראל, כדי להבין לאן היו מועדות פניה של סדרה זאת. הנה לכם ערוץ הנמצא בבעלותה של נסיכות טוטליטרית לעילא ולעילא, התומכת ב?ג?בהאת אל?נוסרה? בסוריה, ב?אחים המוסלמים? במצרים ובחמאס ברצועת עזה. באמצעות שכירי החרב המערביים העובדים למענו, הוא מנפיק יש מאין תפריט בעל ארבע מנות ממנו משתמעת הטפת מוסר כלפי שתי מדינות דמוקרטיות בתוכן פועלות שדולות בצורה חוקית לחלוטין.
דנקן עצמו אינו צדיק גדול. התבטאויות העבר שלו נגד ישראל כללו אף השתעשעות ברעיון להפעיל נגדה כוח צבאי בשל מדיניות ההתנחלויות שלה. הוא עצמו היה לאחרונה מטרה ללעג ולקלס כאשר שיבח את שדה התעופה באי סנט הלנה, מקום מפלטו האחרון של נפוליאון, שבנייתו הושלמה אשתקד. מסתבר שמדובר בפיל לבן שאין כמעט שני לו בהיסטוריה המודרנית, שכן הוא הוקם בצד הלא נכון של האי, במקום בו רוחות עזות מונעות ממטוסים לנחות. כל זה קרה בתחום אחריותו כשר.
אולם האפיזודה המעניינת ביותר במהומה?על?לא?מאומה זו הייתה ניסיונו של ג?רמי קורבין קשישא לנצל את הגילויים המרעישים כדי להבאיש את ישראל והמפלגה השמרנית. הוא ביקש בפרלמנט להקים ועדת חקירה, אולם תרזה מיי, ברוח התקופה המזכרת לעיל, שלחה אותו לכל הרוחות.
גם קורק אינה מאמינה בחרם
לקוראים זכור מן הסתם כיצד עמדה אוניברסיטת סאות?האמפטון לארח אשתקד כנס שעסק בעצם זכותה של ישראל להתקיים. הרוח החיה מאחורי היוזמה היה אקדמאי ישראלי מקומי העונה לשם אורן בן דור, שהפך את שנאתו למולדתו לכרטיס הביקור שלו. הוא וחבורתו נאלצו בסופו של דבר לוותר על האירוע לאחר שהאוניברסיטה החליטה לבטל אותו בשל סיבות ביטחוניות. המארגנים זעקו חמס, התקוממו כנגד מה שכינו כניעה ללובי הציוני ואפילו איימו לתבוע את ההנהלה לדין.
והנה, בסוף השנה נודע שלאחר מאמץ ממושך, מצאו אותם אקדמאים אכסניה שתיאות לארח אותם וכך הגיעו עד לאוניברסיטת קורק בדרום אירלנד. באתר אינטרנט מיוחד הם מבשרים בהתרגשות כלשונם על קיומו של הפורום בסוף חודש מרץ הקרוב. הם השתמשו באותו טקסט מלפני שנה ובו הם מדגישים כי בניגוד לעיסוק הקבוע בגבולות 67, הם מבקשים לתהות על קנקנה של ישראל מרגע קיומה.
אבל היום מסתבר כי ההכרזה על הכנס בן שלושת הימים לא הייתה בכלל על דעתה של האוניברסיטה וכי הוא לא יתקיים במועדו, אם יתקיים בכלל. קורק הבחינה רק לאחרונה כי מפגש זה עמד להיערך באנגליה ובוטל ברגע האחרון, והיא מבקשת מהמארגנים כי יגישו לה תכנית מפורטת והערכת תקציב, הכוללת סידורי ביטחון מוגברים. במלים אחרות, גם אירלנד לא עומדת ליפול בפח. תומכי ישראל במדינה טוענים כי מתוך 47 מרצים שעמדו לדבר בהתכנסות, רק שניים מוגדרים כבלתי עוינים לישראל. האקדמאים האלה לא יכולים לדרוש חופש דיבור… ולמנוע אותו מאחרים?, הסביר בארי וויליאמס, נשיא ארגון Irish4Israel.
ברגע זה, נראה כי הסיכוי למופע שטנה אקדמי שכזה הוא אפסי, מה גם שקורק עומדת למנות נשיא חדש לקמפוס, את מי שהיה נשיא אוניברסיטת מרילנד, וזה לא ירצה להבאיש את ריחה בשל קומץ פעילים, הידועים כמי שכופרים בזכותה של ישראל להתקיים, אבל אלה לא מוותרים. האתר שלהם עדיין פעיל והוא קורא למתעניינים להגיע לכנס בתאריך המיועד תמורת 110 אירו.
הממשלה פותחת את כיסיה לפרויקטים חסרי כיסוי
מה יכול להיות יותר נעלה מקבוצה של נשים מוסלמיות מברמינגהאם, המחליטות להילחם בקיצוניות דתית ובאלימות משפחתית? הן, מן הסתם, זכאיות למענק של מאות אלפי פאונדים מהממשלה וצילום משותף עם תרזה מיי, כאשר הייתה עדיין שרת הפנים. זו ניצלה את ההזדמנות בקיץ האחרון כדי לשבח אותן על פעילותן ולהעלות על נס את דבקותן במטרה.
אלא שרק בסוף השנה נודע כי עיישה איקבאל, מנהלת ומייסדת הארגון הנקרא אודארה, הייתה סבורה לפחות עד לאחרונה כי ישראל עמדה מאחורי הטבח הנורא שהתרחש בבית הספר סנדי הוק, במדינת קונטיקט ובו נרצחו לפני חמש שנים 20 תלמידים. על קיר הפייסבוק שלה היא פרסמה קישור לסרטון בו מושמעת הטענה הזאת ומעליה היא כתבה: נא לבדוק!! האמת צריכה להיאמר!. בווידאו מופיע מרואיין האומר כי הירי היה מעשה נקם של ישראל על כישלונה למנוע הצבעה באום על הכרה במדינה פלסטינית. הוא גם מוסיף כי השדולה הציונית שולטת במדיה ובהוליווד.
פעילה אחרת, הנקראת טסמייה בינת נעים, האחראית לקשרי החוץ של הארגון, היא לא רק אנטישמית, אלא אף הומופובית. היא חלקה עם עוקביה קישורים, לפיהם ישראל עמדה מאחורי 9/11. היא גם כתבה: הלוואי שאללה ישמיד את הציונים מעל תמונה בה נראה ילד פלסטיני המחפש את אמו, שנחטפה כביכול על ידי צבא הכיבוש הציוני. בהזדמנויות אחרות, היא הודיעה כי לעולם לא תהיה בחברה של הומוסקסואלים: תוכלו לירות בי בשל השקפותיי לא אכפת לי אם הזמנים השתנו.
מיותר לציין שהשתיים הזדרזו להתנצל כאשר חשו שהמענקים הממשלתיים נמצאים בסכנה. איקבאל טענה כי מדובר היה במעין התחכמות של ?הפוך על הפוך?, מתוך רצון תמים להצביע על האבסורד הטמון בתיאוריות הקשר. היא מיצרה על כך שלא מחקה את התכנים הפוגעים ברגע שהחלה את עבודתה בארגון הנלחם כנגד השמעת דעות אלו בעצמו. הגברת בינת נעים נפלה קורבן לחרושת המזימות בשל היותה צעירה ועל כן היא לא היססה להסתייג מאמירותיה.
חבר הפרלמנט חאלד מחמוד, המייצג את הלייבור בעיר, ידוע כמי שנלחם ללא לאות בהקצנה המוסלמית במרכז אנגליה. עבורו, זוהי הוכחה נוספת לטמטומה של הממשלה הנוטה לפתוח את כיסיה עבור פרויקטים חסרי כיסוי, פרי יוזמתם של פעילים ופעילות עם היסטוריה מפוקפקת של קיצוניות ושנאת זרים.
לונדון אינה מאמינה בסולידריות
לאחר הפיגוע הנורא בשכונת הנציב בירושלים, הזדרזה העיר ברלין להקרין את הדגל הישראלי על שער ברנדנבורג. כך עשתה גם ראשת העיר פריז, היא הורתה להניף את דגל הכחול?לבן מעל ה?הוטל דה ויל?. אפילו ראש העיר המוסלמי של רוטרדם ההולנדית הביע הזדהות. כך נהגו רבים לאחר הפיגועים בפריז ובבריסל. אך מה עם לונדון?
המדור כתב לראש העיר ומן האגף לקשרי חוץ נמסר בתגובה כי העירייה כפופה לפרוטוקול של הנפת דגלים מטעמו של משרד התרבות הפועל בשמם של דאונינג סטריט וארמון בקינגהאם. משעה שלא התקבלה הנחייה כזאת לאחר אותו מעשה טרור, לא מצאה לונדון לנכון להניף את הדגל הישראלי מעל בניין העירייה.
השתכנעתם? אני לא.
