פורגי ובס, שנכתבה אודות המיעוט השחור בארצות הברית, הינה יצירה נצחית בעלת משמעות חברתית. האופרה פרצה דרך עבור זמרים שחורים מאחר ויוצריה הכתיבו תנאי, לפיו יככבו בה זמרים שחורים בלבד. פורגי ובס היא גם ציון דרך מוזיקלי – זוהי האופרה הראשונה שתיארה את חיי השחורים באמריקה.
העלילה מתרחשת בסמטת השפמנון בצ’רלסטון שבדרום קרוליינה, ומציגה מיעוט אמריקני משמעותי על מורשתו המוזיקלית והחברתית העצומה. סיפור העלילה מתאר רומן בלתי אפשרי בין פורגי הנכה החביב ובס, אישה שהכול מנדים אותה בשל קשריה עם סוחרי סמים ועבריינים. בס מכורה לסמים ולמרות שהיא מנסה באמת, אין היא יכולה לוותר על המנה היומית שלה. ככל שהוא אוהב אותה, פורגי העני אינו יכול לספק לה את מה שהיא רוצה יותר מכל. בסוף האופרה עוזבת בס את השכונה לניו יורק עם ספורטין לייף, סוחר סמים החושק בגופה. האופרה משובצת בנכסי צאן הברזל הידועים: Summertime, I Love You Porgy, It Ain’t Necessarily So ועוד.
דווקא המלחין היהודי, ג’ורג’ גרשווין (1898-1937), הצליח לתפוס את תמצית מהותם של השחורים האמריקנים ביצירה זו. גרשווין ייזכר כמלחין ששילב ג’אז בצורה מיוחדת במינה עם המוזיקה הקלאסית. הוא היה מלחין בעל יכולת כתיבה רב-גונית שיצר קומדיות מוזיקליות באותה קלות ושנינות כמו יצירות סימפוניות. הוא אחד מהמוזיקאים הייחודיים שהצליח לגשר על פערים חברתיים, תרבותיים ומוזיקליים רבים ביותר.
הבסיס לפורגי ובס הוא הרומן פורגי שכתב, במחצית שנות ה-20′ של המאה ה-20, דו בוז הייווארד. הרומן התבסס על מאמר בעיתון על אדם שחור עור, ששמו היה סמואל סמולס, וכינויו סמי העז שתקף אישה וניסה לברוח מהמשטרה על עגלת הנכים שלו. המחבר השתמש בזיכרונות הילדות שלו מצ’רלסטון בדרום קרוליינה וממאורעות ספציפיים, כמו סופת ההוריקן הגדולה בשנת 1911.
בשנת 1926, שנה לאחר שהרומן יצא לאור, כתב ג’ורג’ גרשווין למחבר על הרעיון שלו לכתוב אופרה המבוססת על פורגי. גרשווין נפגש עם הייווארד ועם אשתו דורות’י, אך הרעיון נדחה כיוון שבאותה העת בני הזוג הייווארד עבדו על הפיכת הרומן למחזה, שתוכנן לעלות על ידי גילדת התיאטרון בניו יורק ב-1927. המחזה זכה להצלחה גדולה ובוצע 367 פעמים בברודווי. חמש שנים לאחר מכן גרשווין הביע שוב התעניינות בכתיבת אופרה לפי הרומן פורגי, ואז גרשווין ובני הזוג הייווארד החלו לעבוד על הפיכת הרומן לאופרה פורגי ובס. אליהם הצטרף אחיו של ג’ורג’, איירה גרשווין, שכתב את רוב המילים.
גרשווין התעקש שלא לבסס את המוזיקה על חומרים עממיים קיימים, אלא לכתוב אותה כיצירה מקורית. הוא אמר כי מבחינתו מדובר ביצירה שיש בה את השילוב בין כרמן לבין המייסטרזינגר. הוא הורה כי בהפקות של פורגי ובס ישתתפו רק זמרים שחורי עור ודרישה זו שלו נשמרת בקפידה מאז הבכורה ועד ימינו אנו.
פורגי ובס בוצעה לראשונה ב-30 בספטמבר 1935 בבוסטון, ובניו יורק ב-10 באוקטובר של אותה השנה בתיאטרון אלבין ללא הצלחה מרובה (124 הופעות). אך השנים שבאו אחר כך קיבעו את מעמדה של פורגי ובס כאחת מהיצירות האמריקאיות המצליחות ביורת בברודווי, ולאחר מכן גם על במות בתי האופרה בארצות הברית ובכל רחבי העולם.
בית האופרה של קייפטאון נוסד בשנת 1999 ונחשב כיום ללהקת האמנויות הגדולה ביותר בדרום אפריקה. בשנים האחרונות זוכה בית האופרה להצלחה רבה בהפקות המגוונות שהוא מעלה גם ברחבי העולם. בית האופרה מקיים גם פעילות חינוכית וקהילתית רחבה בכל רחבי דרום אפריקה ומאפשר לאמני במה רבים מדרום אפריקה להפוך לאמנים בינלאומיים מהמדרגה הראשונה. במאית ההפקה, קריסטין קרוז היא המנהלת האמנותית של בית האופרה וביימה עבורו הפקות רבות ביניהן חליל הקסם, לה בוהם, ההולנדי המעופף ועוד. הפקה זו של פורגי ובס הועלתה על ידי בית האופרה של קייפטאון בהצלחה רבה בסיורים בכל רחבי אירופה.
על התזמורת ינצח דוד שטרן, מנהלה המוזיקלי של האופרה הישראלית.
בית האופרה, המשכן לאמנויות הבמה תל-אביב.
החל מה-12 בנובמבר 2010.
טל’: 03-6927777.
מחירי כרטיסים: 175/237/304/378/428 שח.
שעה לפני כל אחד מהמופעים תתקיים הרצאה מקדימה באולם (כלולה במחיר הכרטיס).
משך המופע: כשלוש שעות.
