יובל (14, בתמונה למעלה) יושב בביתו שבהנדון וממתין שיגידו לו לאיזה בית-ספר ללכת. הוא נולד באנגליה, אך חזר עם משפחתו לגור בישראל למשך תשע שנים. בקיץ האחרון, בשל אילוצים עסקיים, חזרה המשפחה לגור בלונדון ואימו של יובל, חלי שקורי, פתחה במרוץ רישום לבתי-ספר יהודיים בצפון לונדון ליובל ולאחותו ניב (12). מרגע שהחלטנו לחזור ללונדון ועד המעבר בפועל עברו בסך הכול שבועיים. זה היה במהלך חודש אוגוסט, כאשר בתי הספר סגורים, היא מספרת.
התחלתי את תהליך הרישום באינטרנט, כנדרש, וביקשתי לרשום את הילד לבתי-ספר יהודיים הנמצאים באיזור מגורינו, אך לא היה מי שיטפל בבקשות. לכל בית-ספר יש גם טפסים שמשיגים באמצעות פנייה ישירה. בין היתר נהוגה ‘שיטת הנקודות’, הבודקת כמה פעמים ביקרת בבית כנסת בשנה האחרונה, האם הילד יודע עברית או הלך בעבר לבית-ספר יהודי – והאם ההורים או הילד השתתפו בעבר בפעילות למען הקהילה. כיוון שהגענו מהארץ לא הצלחנו לצבור את מירב הנקודות, היא מסבירה. אני צריכה להגיש מסמכים מקוריים המעידים על לימודי הילדים בשנים קודמות, וחלק מבתי הספר עדיין לא שלחו לי טפסי רישום. הילדים יושבים בבית וממשיכים את החופש הגדול וזו בעיה, כי הם לא יכולים להכיר ילדים חדשים וכל יום שעובר הם מפסידים חומר לימודים, בנוסף לעובדה שזהו מקום חדש והאנגלית זרה להם, אומרת שקורי בייאוש. היא חוששת שאם היא תקבל תשובה שלילית מבתי הספר היהודיים היא תיאלץ לפנות לעיריית בארנט שם עלולים לשבץ אותם בבית-ספר מקומי, גם אם הוא לא יהודי, או מרוחק מהבית.
רשימות ההמתנה לבתי הספר היהודיים ארוכות מהרגיל. לפני כשנתיים – בעקבות פסיקה בבית הלורדים נגד מדיניות קבלת תלמידים לתיכון היהודי, ה-JFS – הונהגה שיטת הנקודות, בכוונה לסנן את קבלת התלמידים. אולם בפועל, כיוון שלא נבדק יותר מוצאם של ההורים, אלא רק פעילותם הדתית והחברתית, תרמה השיטה לכך שבשל רמתו האקדמית הגבוהה של בית הספר הוא פתוח גם בפני ילדים שאינם יהודים, בתנאי שהם צוברים מספיק נקודות. גורם נוסף לגידול הוא המיתון הכלכלי. פחות הורים מבעבר שולחים את ילדיהם לבתי ספר פרטיים.
בנג’מין פרל, שתרם לפיתוח מערכת החינוך היהודית באנגליה במהלך שנים רבות, אמר לאחרונה במאמר לטיימס הלונדוני, כי ההורים היום מעדיפים לשלוח את הילדים לבתי-ספר דתיים, לאו דווקא בגלל האמונה והדת, אלא בשל איכות בתי הספר הטובה, הן מבחינת הרמה האקדמית שלהם והן מבחינת האווירה והמרקם החברתי.
מחכים בתור
קשיים בקבלה ללימודים קיימים גם בבתי הספר היסודיים. מי-ים (7), בתם של הכוריאוגרפית, יסמין ורדימון ובן זוגה האמן, גיא בר-אמוץ, עברה בקיץ עם משפחתה לגור בשכונת פינצ’לי, שבצפון לונדון. אחת הסיבות העיקריות למעבר הדירה הוא הרצון שלנו ושל מי-ים ללכת לבית-ספר, שבו תוכל להיחשף לשורשים שלה ולהכיר ילדים יהודים וישראלים, אומרת ורדימון. עד היום גרנו בסטוקוול בדרום לונדון. מבין 700 ילדים בבית הספר, מי-ים היא הילדה היהודייה היחידה, ולמרות שמבחינה חברתית אין לה בעיה, היא הרגישה שונה מכולם. לדעתי, החשיפה לרב-תרבותיות הזו היא טובה ותורמת, אך אנחנו רוצים שיהיה לה גם מקום בו היא תרגיש שייכת. מי-ים מדברת עברית באופן שוטף ומרגישה מאוד נוח להתחבר לילדים ישראלים.
המשפחה עברה דירה במהלך אוגוסט, אך את תהליך הרישום לבית הספר החלה ורדימון כבר ביוני. ביקשתי לרשום אותה לבית הספר היהודי, ‘עקיבא’, וגם לבתי הספר הציבוריים – ‘ברוקלנד’ ו’המפסטד גרדן סברבס’, אליהם הולכים הרבה ילדים ישראלים. היא מסבירה שבעקיבא אמנם לא נהוגה שיטת הנקודות, אך גם כאן טפסי ההרשמה דורשים הוכחת חברות בבית כנסת בין שנה וחצי לחמש (לפי הזרם הדתי).
כיוון שמי-ים נכנסת לשנה 2, קבלתה לבית הספר היא על בסיס מקום פנוי, המתאפשרת רק במידה ואחד התלמידים עובר דירה או בית-ספר. על אף שנאמר לורדימון כי התנועה היא רבה וקיים סיכוי טוב למצוא לה מקום, היא עדיין נוסעת כל בוקר לדרום העיר, לבית הספר בו למדה לפני שנה. היא נמצאת ברשימת הילדים ‘חסרי בית-ספר’ וממתינה להחלטה. במידה והיא לא תתקבל לאף אחד מבתי הספר, אולי תלך לבית-ספר פרטי, למרות שזו ממש לא הייתה הכוונה שלנו.
נקודות חיוביות
אילן רונאל, אבא של ריף (11), שהתחיל ללמוד השנה בבית הספר התיכון היהודי, JFS, חושב שבשיטת הנקודות שמונהגת בבתי הספר היהודיים יש נקודות לחיוב. משפחת רונאל גרה במיל היל; אחותו של ריף הולכת ל-JFS – עובדה שמעלה את סיכוייו להתקבל, אך גם הוא היה צריך למלא את טופס הנקודות הבוחן את קירבתו ליהדות.
גם אדם, בנם של נורית ומארק ריבלין (11) התקבל ל-JFS – אף על פי שהמשפחה מתגוררת בסטוק ניואינגטון. אדם התחנך בבית הספר היסודי/יהודי, סיימון מארקס, אולם התיכון היהודי הקרוב ביותר אליהם הוא ג’ייקוס, שמדיניות הקבלה שלו מתבססת על עדיפות ראשונה לאחים והשנייה לתושבי בארנט. אדם הצליח להתקבל ל-JFS בסיבוב מיון הכניסה השני שהוא פשוט… הגרלה! הוריו שמחים שהוא יקבל חינוך יהודי-ציוני, אבל לשם כך הוא ייאלץ לעשות את הדרך מביתו שבצפון העיר לבית הספר בטיוב, במשך שעה שלמה. אבל הוא לא לבד; יחד אתו נוסעים גם קומץ תלמידים שעושים את אותה הדרך. כמוהם יש תלמידים המתגוררים בגולדרס גרין, שהתקבלו לתיכון היהודי, קינג סלומון, באיזור אילפורד. עבורם ארגן בית הספר הסעה מיוחדת, אבל זמן הנסיעה הארוך עדיין מתיש.
נראה שהדרך הבטוחה להתקבל לבית ספר יהודי תלויה בעיקר בגורמים ידועים מראש, כמו מגורים באיזור, ורישום לבית כנסת. ידעתי מבעוד מועד שאצטרך למלא את הטופס ובעקבות כך, הלכתי עם ריף מספר פעמים לבית הכנסת ומצאתי את זה כחוויה נעימה, שאותה אני ממשיך גם היום, מסביר רונאל. לדעתי, עצוב שדווקא הגויים הם אלה שצריכים ‘להכריח’ אותנו להוכיח את יהדותנו. אנחנו רצינו שריף ילמד בבית-ספר איכותי והיה חשוב לנו שיהיה יהודי על מנת שהקשר שלו ליהדות ולישראליות יתרחב ויעמיק. בדיעבד, החיוב הזה שנכפה עלינו ללכת לבית הכנסת השיג את מטרתו, הוא מסכם.
