כולם מדברים על לידס יונייטד, ואף אחד לא מדבר על דאנדי. אפשר להבין מדוע: לידס הכושלת וההרוסה – שהרחיקה עד שדות הנפט של בחריין (השייח עבדול בין כליפה) בחיפוש אחר קונה שימנע ממנה פשיטת רגל טוטאלית – היא הרי שם גדול, מועדון כדורגל מפואר ועתיר אוהדים והישגים, שבאופן טבעי יוצר עניין וכותרות כאשר סכנת קיום מרחפת מעליו. ואילו דאנדי היא עיר קטנה ודי אלמונית בצפון מזרח סקוטלנד, שאמנם זכתה פה ושם לאיזכור במדורי הספורט כאשר הכדורגלן הישראלי ז’אן טלסניקוב (כיום במ.ס. אשדוד) הופיע בשורות אחת מקבוצותיה (דאנדי יונייטד), אבל היא תצטרך ככל הנראה לייצר משהו הרבה יותר רציני ממועדון כדורגל על הקרשים, כדי לקבל אינצ’ים של אותיות, שובל של גלי אתר ופיקסלים על המסך.
אז הנה ההזדמנות לתקן קמעה את העיוות הזה, משום שדאנדי פוטבול קלאב שווה את תשומת הלב, ועוד איך. מה שארע הוא אולי אסון גדול למועדון קטן, אבל כזה שבקלות יכול להיות אות לבאות, לקטסטרופות מונומנטליות אצל קבוצות אוניברסליות.
דאנדי מדורגת באמצע הטבלה (מקום 8 בעת כתיבת שורות אלה) בליגה הסקוטית הבכירה, ולפחות מבחינה מקצועית אין איום על מקומה בליגה העלית העונה, בגלל יכולת דלה במיוחד של היריבות הנמצאות מתחתיה. אבל השאלה היא כמה זמן ואיך יחזיק המועדון הסקוטי הוותיק הזה (הוקם ב-1893) מעמד, אחרי שבסוף נובמבר הגיעו נציגי החברה הפיננסית הבכירה ‘ארנסט אנד יאנג’ למועדון, והחלו בתהליך של כינוס נכסים. בראשיתו הם פיטרו, במכה אחת חותכת, 20 עובדים, רובם הכדורגלנים הבכירים של הקבוצה, בעלי המשכורות הגבוהות להחריד.
מכבי תא פיטרה לפני שלושה חודשים את אבי נמני וטל בנין, שני עובדים יקרים, על מנת לנסות לחסוך ממון וזדון. לידס יונייטד מכרה כוכבים בסיטונות בשנה האחרונה כדי לייצב את חשבון הבנק. דאנדי לא יכלה להסתפק בצעדים הפיצפוניים הללו. היא גילתה שהיא מפסידה מאה אלף לירות שטרלינג כל שבוע (!). היא שלפה את חרב הפיטורים וקיצצה 20 ראשים בבת אחת.
דאנדי משחקת באצטדיון ‘דנס פארק’, בעל תכולה של עשרת אלפים מקומות. ממוצע הצופים שלה הוא כ-7500. רק במפגשים הגדולים באמת, נגד סלטיק וריינג’רס – האלופות הנצחיות של הכדורגל הסקוטי ששנות אור מקצועיות וכלכליות מפרידות בינן לבין יתר המועדונים – מתמלא האצטדיון מפה לפה. העונה הוא דווקא איים לגלוש על גדותיו בעיתוי אחר: דאנדי הגיעה במאי השנה לגמר הגביע הסקוטי, הפסידה לריינג’רס, אבל זכתה במקום במפעל אירופי, גביע אופא, לראשונה זה 28 שנים. היא אירחה את פרוג’יה מהליגה האיטלקית הבכירה והפסידה 2-1. אם דאנדי הייתה מצליחה לחלוף על פני האיטלקים, יכול להיות שהסיבוב השני באופא היה מבטיח עוד ארנק קטן של מזומנים שהיה מעכב את הצריבה בבשר החי. זה לא קרה.
כמו שהווידיאו הרג את כוכב הרדיו, כך מה שחותר תחת אושיות מועדוני הכדורגל בכל אירופה הוא סעיף השכר לשחקנים. דאנדי היא דוגמא חיה – למעשה מתה – מצוינת. בסגל מקבלי המשכורות שלה היו בתחילת העונה 30 כדורגלנים. כאשר פתחו כונסי הנכסים את הספרים, הם גילו שדאנדי משלמת לשחקניה בסביבות (הסכומים האמיתיים חסויים) חצי מיליון לישט לשבוע, 25 מיליון לשנה. זה אולי מעט במושגים של מנצ’סטר יונייטד, צ’לסי, יובנטוס, ביירן מינכן וריאל מדריד – 5-6 סטארים בכל אחת מהן מחסלים את התקציב השבועי הזה בלי למצמץ – אבל בדאנדי זהו חבל תליה מוכן עם לולאה הולכת ונכרכת.
אנחנו חייבים להביא את המועדון מהר ככל האפשר למצב שבו הוא יוכל להבטיח את עתידו כקונצרן. המטרה הראשונה שלנו היא לקצץ 45% מן השכר, הכריזו ארנסט אנד יאנג – וניגשו למלאכה בלי סנטימנטים. כל העשירון העליון של השחקנים – אלו הנוגסים בחלק הארי של המשכורות – הלך הביתה. תשעה כדורגלנים בכירים פוטרו, בראשם הכוכבים הזרים גיאורגי נמסאדזה (נבחרת גרוזיה), חואן סארה (ארגנטינה) בטו קאראנצה (איטליה) ופביאן קאבאיירו (ארגנטינה), ועימם גם הכדורגלן הסקוטי הבולט והבינלאומי לשעבר, קרייג ברלי, ששיחק בזמנו גם בדרבי קאונטי וצ’לסי.
אבל הכוכב הגדול ביותר שראה כוכבים אחרי הבעיטה שספג, הוא פבריציו רבאנלי האיטלקי, אלוף אירופה עם יובנטוס בעבר, בינלאומי נוצץ ואקסצנטרי של הסקוודרה אזורה ששיחק באנגליה במדי מידלסברו ודרבי, והחליט לרפד את דמדומי הקריירה, בגיל 35, בכמה לירות שטרלינג של הבנק אוף סקוטלנד.
רבאנלי הוא מקרה מיוחד. מי שהביא אותו לדאנדי הוא איש העסקים האיטלקי-אנגלי האמיד ג’ובאני די סטפנו, שניסה לקנות את המועדון עוד לפני ההתמוטטות במחיר סמלי של לירה שטרלינג אחת, תוך שהוא מתחייב לקחת על עצמו את החובות. ברם, האחים ג’ימי ופיטר מאר, בעלי דאנדי, סירבו למכור לדי סטפנו, מחשש שאין בידו האמצעים הפיננסיים לעמוד מאחורי הבטחותיו. עתה שואף די סטפנו להתמנות לדירקטור בדאנדי פוטבול קלאב, ובקשתו נמצאת בבדיקה ועיון אצל התאחדות הכדורגל הסקוטית, החייבת להנפיק את חותמת הכשרות למינוי מסוג זה.
מה שלא הפריע לדון ג’ובאני, טיפוס איטלקי אמיתי מסרטי פליני, להביא את רבאנלי לדאנדי. זו הייתה גחמה של איש עסקים נחוש, שנתקל בתחילה בהתנגדות מצד הבעלים והמנג’ר, על רקע המחיר הגבוה של חלוץ בסדר גודל הזה, אבל התגבר עליה בסטייל: הוא הודיע כי הוא ישלם מכיסו את שכרו המנופח של פבריציו ואת מגוריו במלון מקומי.
דאנדי לא יכלה לסרב. כאשר נודע לדי סטפנו על מסע הצמצומים המאסיבי במועדון, הוא דרש שרבאנלי לא יקוצץ, שהרי הוא לא מהווה מעמסה כספית על דאנדי. אבל כונסי הנכסים לא רצו לשמוע. הדאגה שמא רבאנלי יישאר, די סטפנו ימונה לאקזקוטיבה ותוך זמן מה יעביר את האחריות השילומית אל המועדון, הדריכה אותם בהחלטתם להיפרד גם מהכובש כסוף השיער מארץ המגף.
ומה קורה עם דאנדי מאז כרת הכורת? היא לא ניצחה בליגה (3 הפסדים, 2 תיקו) אבל ניצחה את הארטס בגביע הליגה והתקדמה עד חצי הגמר, מה שיכול להוות זריקת עידוד מוראלית וכלכלית. מנג’ר דאנדי, ג’ים דאפי, נשאר בתפקידו (אין לי שום נחמה מכך שאותי לא פיטרו, כשכל כך הרבה אחרים איבדו את פרנסתם), ומספר השחקנים הרלבנטיים העומד לרשותו הוא 20. עשינו הכל כדי שבדאנדי יישאר צוות שחקנים בהיקף מספיק כדי למלא אחר כל ההתחייבויות של הקבוצה והמועדון – הבהיר טום ברטון, המומחה לכינוס ולארגון מחדש מטעם ‘ארנסט אנד יאנג’.
אירופה אולי מתעלמת בינתיים מהסיפור המתרחש בקרן הזווית שלה, אבל לא מן הנמנע שיום יבוא מנהלים, יורים ודירקטורים יבקשו ללמוד את מודל דאנדי.
