האי מון-סן-מישל הוא אחת מהאטרקציות החשובות ביותר בצרפת. הוא שוכן לחופי נורמנדי-ברטאן ומפורסם בכך שבמהלך שעות השפל ניתן ללכת אליו ברגל מהחוף, ובזמן הגאות, הוא מתנתק ממנה וחוזר למעמד של אי. מה שאולי לא כולם יודעים זה שיש לאי הזה אח ששוכן מולו, בחופי קורנוול. וזה לא סתם אח, זה אח תאום בעל אותו שם בדיוק: סנט מייקל’ס מאונט – St Michael’s Mount.
כמו אחיו הצרפתי, גם האי הבריטי מתנתק ומתחבר ליבשה בהתאם לזמני הגאות והשפל. שני האיים קרויים על שמו של אותו קדוש, שהוא פטרונם של הדייגים, ועל פסגת שניהם שלטו שני מנזרים השייכים לאותו מסדר. לאורך כמה מאות שנים, המסדר ששלט באי הצרפתי שלט גם באי האנגלי ורק במסגרת מלחמת מאה השנים, החליט המלך הנרי החמישי לנתק את הקשר הזה. כמה מלכים (בשם הנרי) מאוחר יותר, הגיע הנרי השמיני וכמו שאר המנזרים באנגליה, גם זה הוחרם, נמכר למשפחה והפך לטירה. וזו כמובן הייתה הסיבה הרשמית לכך שחצינו את כל קורנוול כדי להגיע אל המקום המדהים הזה.
האגדה על ג’ק צייד הענקים
התושבים המקומיים הצמידו לאי הזה אגדות רבות. המפורסמת ביותר היא על ענק בשם קורמורן והנער שניצח אותו, צעיר מקומי בשם ג’ק. אי אפשר לנצח ענקים בלי להרוויח שם מדליק וכך נולדה האגדה על ג’ק קוטל הענקים (ראיתם את הסרט Jack the Giant Slayer, שיצא ב- 2013?). על פי האגדה, הענק מאוד חיבב את עדרי הכבשים של האיכרים בקורנוול, ותושבי הכפרים הסמוכים לאי היו זקוקים לגיבור שיחסל אותו. ג’ק התנדב למשימה וחפר בור עמוק במהלך הלילה. כשהשמש זרחה וקורמורן יצא לציד, ג’ק הצליח למשוך את תשומת לבו. קורמורן שעט לכיוונו, אבל השמש כבר עלתה וסינוורה אותו, והענק לא שם לב למלכודת הזו עד שהיה מאוחר מדי.
האגדה הזו עברה מדור לדור, ודווקא בתקופה הוויקטוריאנית נוסף לה ממד מעניין במיוחד, כשעצמות של ענק אמיתי נמצאו בטירה… כזכור, הטירה הזו הייתה בעברה מנזר, והייתה צמודה אליו גם כנסייה. משפחת סנט אוביין, ששלטה בטירה מסוף המאה ה-17 (הצאצאים שלה עדיין חיים בטירה), החליטה לשפץ את הכנסייה. במהלך העבודות, אחד העובדים שבר קיר וגילה מתחתיו חדרון חבוי ובתוכו שלד של אדם, שהתנשא לגובה של 2.34 מטר! מאחר שהחדר הזה היה חתום וסגור במשך מאות שנים, הוויקטוריאנים תארכו את השלד הזה לתקופה שקדמה להנרי השמיני. כלומר, למאה ה-15 או 16.
ההנחה היא שאותו ענק סבל מהצקות בלתי פוסקות, בשל הגובה הקיצוני שלו, ולכן נאלץ למצוא מקלט במנזר. מה שהיה עצוב הוא שהחדר, שבו שיכנו אותו הנזירים, היה כל כך קטן עד שהענק אפילו לא יכול היה ליישר בו את הרגליים שלו והוא נאלץ לישון שם ברגליים מכופפות. השלד נקבר במקום לא ידוע, ולכן לא ניתן היום לחקור את הסיפור יותר לעומק. אבל אם תבקרו בטירה, עדיין תוכלו למצוא בה את “נאד” המים שלו, שגם נמצא איתו באותו החדר. וכמו שאתם יכולים לנחש, הנאד היה גדול מהממוצע…
הטריילר לסרט Jack the Giant Slayer:
[x_video_embed type=”16:9″][/x_video_embed]
אחד מהנופים היפים ביותר
כאן המקום להודות, שהטירה על ראש האי סנט מייקל’ס מאונט היא לא טירה שבנויה בשום צורה יוצאת דופן. אילו הייתה ממוקמת בכל מקום אחר בבריטניה, לא בטוח שהייתי כותב לכם עליה. אבל האי הזה הוא לחלוטין לא מקום רגיל והביקור בטירה מומלץ במיוחד, משום שהנוף הנשקף ממנה מכל חלון וכל מרפסת הוא אחד מהנופים היפים ביותר שנתקלנו בהם בטיולים שלנו.
הגענו אליו לביקור במהלך חופשת האיסטר, ובכוונה דאגנו להגיע למקום בשעה מוקדמת, כשהגאות הייתה גבוהה והאי היה מנותק מהיבשה. לקראת השעה 11:30 הים החל לסגת לאחור וצפינו במחזה המדהים של עשרות (אם לא יותר) מבקרים שעומדים בצורה מסודרת וממתינים לשביל שמוליך אל האי שיתגלה במלוא הדרו. בכל כמה דקות מי הים ירדו בעוד מטר או שניים והגוש העצום של האנשים הלך והתקדם אל האי בתמונה שקצת הזכירה את חציית ים סוף. כשהשפל מגיע לשיאו, השביל לא רק מתגלה בכל הדרו, אלא גם השטח שסביבו נחשף והופך לגן עדן לילדים. הם מגיעים עם רשתות ודליים ומחפשים בעלי חיים שנלכדו באחת מעשרות בריכות האבן. זה משהו שיאריך את הביקור שלכם בעוד כשעה או יותר, אם אתם מגיעים בהרכב משפחתי מלא (ומצויידים כשורה).
עוד טיפ חשוב
יש בטירה עוד כמה וכמה סיפורים שלא נכנסתי אליהם, כמו הקללה של ג’ון ארונדל שהתגשמה בחולות של האי, או המתחזה פרקין וורבק “שכבש” את האי והוכתר למלך אדוארד הרביעי בדרכו לנסות ולכבוש את המלוכה מידי הנרי השביעי. אז אם הטירה מעניינת אתכם, הנה עוד טיפ שחשוב לדעת; כשהגאות גבוהה והשביל אל האי לא חשוף, ניתן להגיע אליו באמצעות שיט קצרצר. הטירה של סנט מייקל נפתחת בדרך כלל כשעה לפני שהשביל נחשף. לכן, מי שישוט לאי יוכל לזכות בביקור “כמעט” פרטי בה, כי ברגע שהשביל ייפתח – החדרים בטירה יתמלאו לפני שתספיקו להגיד קורמורן.
