. לבוא לערב במרכז התרבות הישראלי זה כמו לחזור הביתה. זה ממש כמו לטוס לערב אחד לישראל – כך אומרת ג’ודי עמוסי, 27 שנה באנגליה, המתגוררת בדרום מנצ’סטר. ג’ודי, כמו רבים וטובים אחרים, היא אחת מני 80 חברים הרשומים במועדון ההולך וגדל, שקיבל באופן טבעי את השם המתבקש: ‘מרכז התרבות הישראלי’.
המרכז החל כערב נחמד שיזמתי, כנציג מחלקת החינוך של JNF בצפון, יחד עם אלון ארן, שליח העלייה מטעם הסוכנות במנצ’סטר. והרי הסיפור בקצרה. לפני כשנה וחצי, ערב לג בעומר, החלטנו לנסות ולהנעים את זמנם של הישראלים החיים במנצ’סטר בערב בר-בי-קיו מסביב למדורה (ומתחת לגשם). האירוע לא פורסם ברבים כי אם מפה לאוזן. ההיענות הייתה מפתיעה והאווירה המדהימה הפתיעה עוד יותר. ערב פשוט, בדמות שירי ארץ ישראל הישנה והטובה ובליווי צלילי אקורדיון ותיקים, הצליחו לסחוף את כל מי שנכח במקום. היה מדהים לראות את כולם זורמים לאחור במנהרת הזמן, כל אחד לשורשיו הוא, איש איש וזיכרונותיו.
אותו ערב נפלא היווה קרש קפיצה לבאות. חדורי אנרגיה התחלנו, אלון ואנוכי, בתיכנון עתידי, באיסוף מידע אודות ישראלים החיים במנצ’סטר, וביצירת קשר עם כל מי שהייתה לו נגיעה ישראלית כלשהיא. כך התהווה לו ‘מרכז התרבות הישראלי’. אנשים שמעו על המרכז והחלו לצוץ מכל עבר כפטריות לאחר הגשם. אם האירועים הראשונים כללו בין 25 ל-30 איש, שרובם מצפון העיר, הרי שאט אט נוספו לרשימות ולאירועים ישראלים רבים מדרום העיר, ממרחק של 25-30 מייל, והיו אף שהפתיעו והגיעו מליברפול השכנה! כיום, אירוע ממוצע מביא עימו כ-60 איש מתוך הרשימה ההולכת וגדלה.
אחד האירועים, אשר קיבל את הכותרת – קבלת פנים לקיץ, היה על טהרת הקריוקי. מסתבר שקריוקי בעברית היה לבקשה הפופולארית ביותר בקרב באי המרכז. ואכן, כשהתחיל הערב, לקול הצלילים הראשונים, הובהר לכולם מדוע הייתה הבקשה כה פופולארית. זה היה מדהים לראות, אומר אלון, היו קבוצות של אנשים שעמדו ושרו את ‘נפרדנו כך’ או את ‘נוף ילדות’ ממש עם דמעות בעיניים ואחרים רקדו לצלילי מחרוזת שירי רועים, חבוקים איש בזרועות רעהו.
בני חורי מצפון העיר הוסיף ואמר כי הייתה כאן אווירה מחשמלת, כולם שרו, התחבקו ורקדו כאילו הם מכירים האחד את השני מזה שנים. ברגע שהשיר הראשון התנגן, כל המחיצות הוסרו, משהו בתוכנו צף ועלה ופתאום היינו כולנו להוויה אחת גדולה. האירועים הבאים לא טמנו ידם בצלחת. ערב חידונים ושעשועים על טהרת הקולנוע הישראלי הפיק גלי צחוק מתמשכים על רקע יהודה ברקן, זאב רווח וחבריהם מסרטי הבורקס של שנות ה-70′. הבורקס והיין השלימו את האווירה הנוסטלגית.
מעבר לאירועי תרבות נטו, הוחלט לנצל את הפורום המיוחד ולעשות מעט נפשות לאלה החושבים לחזור לארץ. לצורך כך הוזמנו לערב מיוחד קונסול ישראל בלונדון, ליאורה גבעון, ורכזת הבית הישראלי, נועה מידן. השתיים גללו את פועלן ופרשו את אופי הפעילות והאחריות של כל גוף. מטר השאלות שניתך עליהן הוכיח את חשיבותו של הערב.
בקנה עולים עוד שלל רעיונות מעניינים לשנה הקרובה: סדר טו בשבט יוקרתי עם שלל פירות ויינות הארץ; משתה פורים גדול שיתקיים באווירה של חפלה מזרחית אמיתית; וגם ערב קפה-דילמה: בית קפה שהתפריט שלו יכלול, בנוסף לקפה ועוגות, גם נושאים ישראלים בוערים לשיחה, אשר יקבלו נופך רציני בהשתתפותם של מספר אנשי הסברה ישראלים.
בכוונת המרכז להרחיב את היריעה עוד יותר ולהזמין ישראלים המתגוררים בלידס, ואף להעזר באתר אינטרנט אשר ישמש את כל הישראלים החיים בצפון באשר הם, הן לצורך העברת מסרים והודעות, פירסום בלוגים, שימוש בלינקים חיוניים ועוד. אם מזדמן לכם ערב פנוי ואתם באזור – אתם מוזמנים…
* הכותב הוא נציג מחלקת החינוך של JNF בצפון אנגליה.