מדד שקל: ★★★★★
במבט ראשון, מחזה של שבע שעות, המחולק לשני חלקים ומציג את מגיפת האיידס בקהילת הגייז בניו יורק של שנות ה-80′, אולי לא נשמע כזה אטרקטיבי. ליודעי דבר, זה נשמע כמו “מלאכים באמריקה” של טוני קושנר, שעובד למיני-סדרה זוכת “אמי” בכיכובו של אל פאצ’ינו, וגם להפקה מחודשת של הנשיונל ת’יאטר בשנה שעברה, בכיכובם של אנדרו גארפילד ונייתן ליין (מציג כעת בניו יורק). אבל “הירושה” היא ממש לא “מלאכים באמריקה”, ותאמינו או לא, זה דווקא מצוין בשביל כולנו.
נתחיל בפרטים היבשים. מדובר בהצגה בשני חלקים (למעלה משלוש שעות כל אחד). תיאטרון יאנג ויק מאפשר לראות כל חלק בנפרד. בימים רביעי ושבת אפשר לראות אותם ברצף עם הפסקה של כשלוש שעות. יש לציין שאפשר בהחלט לראות רק חלק אחד, כי כל אחד מהם הוא סיפור נפלא בפני עצמו.
לרכישת כרטיסים למחזה הירושה הקליקו כאן
עלילת המחזה
אריק (משוחק על ידי קייל סקולר המוכר מהסדרה “פולדארק”) הוא יהודי גיי צעיר בניו יורק, שמסתפק בחיים שקטים ונורמליים. הוא חי עם בן זוגו, טובי (אנדרו ברנהפ), סופר נלהב, קולני ומקרין ביטחון עצמי. ספרו של טובי הופך למחזה, וטובי עוזב עם ההפקה ובדרך מתאהב בשחקן הראשי שלו, אדם. בינתיים, אריק מתחבר לוולטר (פול הילטון), שמבוגר ממנו בכמה שנים וחי עם בן זוגו, הנרי. וולטר מספר לאריק על בית השייך לו, שאליו לקח צעירים רבים שגססו ממגיפת האיידס, כדי למות שם בנוחות ובכבוד. כשוולטר נפטר במפתיע מסרטן, הוא משאיר מכתב ובו מבקש להוריש את אותו הבית לאריק. אך הנרי (בן זוגו של וולטר) מקבל את המכתב ושורף אותו. בחלק השני של ההצגה, הנרי ואריק מתקרבים ואף נישאים, ובינתיים טובי, שלא מתקדם עם אדם, מתקרב לבחור הומלס צעיר וחייו מסתבכים לחלוטין.
אם העלילה הזו נשמעת מסובכת, אוסיף גם שרוב ההשראה לה לקוחה מספרו של א. מ. פורסטר, “אחוזת הווארד”, שנכתב בזמן בו הומוסקסואליות הייתה מחוץ לחוק. מערכות היחסים בספר היו הטרוסקסואליות, ורק אחרי מותו נודע שפורסטר היה הומוסקסואל. אז גם התפרסם ספר נוסף שלו בשם “מוריס”, שמתאר מערכת יחסים הומוסקסואלית. המחזאי מריו לופז הפך גם את פורסטר הסופר בעצמו לדמות במחזה (בכיכובו של פול הילטון, שוב), והוא משמש כמורה רוחני לאותה קהילת גייז של ימינו.
לרכישת כרטיסים למחזה הירושה הקליקו כאן
הנרטיב בנוי בצורה לא פחות מגאונית ומלהיבה
למרות מורכבות העלילה, אין קושי להבין אותה במהלך ההצגה. הנרטיב בנוי בצורה לא פחות מגאונית ומלהיבה, ומשאיר טעם מקורי שבאמת קשה למצוא גם במחזות המוצלחים ביותר. גם הדמויות כתובות בצורה מושלמת, ובין רגעים סוחטי דמעות, מסתתרים רגעים קומיים נפלאים בהם הקהל נחנק מצחוק. אין כאן במה ענקית ומלאת סט מרשים. כאן הפוקוס הוא על הנרטיב והמשחק. ההצלחה הגדולה של לופז הייתה באיזון בין ההווה לעבר, בין הסיפור האישי לגלובלי, ואת זה הבמאי סטיבן פרירז (שביים את הסרטים “בילי אליוט” ו”השעות”, בין היתר), מצליח להעביר בצורה מושלמת דרך הפשטות שבה הסיפור מועבר.
חייבים גם לציין את השחקנים המדהימים. ביניהם קייל סקולר ואנדרו ברנהפ, שמשחקים את אריק וטובי ומובילים את ההצגה, ופול הילטון המגלם גם את וולטר וגם את פורסטר, ובהבעת פנים אחת מצליח לשבור את הלב של כולנו בקהל. ונסה רדגרייב מגיחה אף היא בחלק האחרון של הפרק השני בתפקיד אורח, מעין “אימא” של כל הקהילה, ועושה זאת בצורה מרגשת, כהרגלה. בתום שבע שעות, אחרי שצפיתי בשני חלקי ההצגה ברצף ביום רביעי, אני והקהל כולו נעמדנו על הרגליים וקפצנו בהתלהבות ובסערת רגשות.
בין אם אתם מכירים את ההיסטוריה של קהילת הגייז או לא, ואפילו אם זה לא ממש מעניין אתכם, אסור לפספס את ההצגה הזאת. אם אתם חייבים לבחור, החלק השני נפלא, אבל לא משתווה לחלק הראשון, שהוא באמת מושלם.
פרטי ההצגה בלונדון
מתי: עד 19 במאי, 2018.
איפה: תיאטרון היאנג ויק, לונדון.
כתובת: Young Vic Theatre, The Cut, Waterloo, London, SE1 8LZ
מחיר: 10 – 38 פאונד.
*** עדכון: ההצגה עברה לתיאטרון נואל קאוורד. לרכישת כרטיסים למחזה הירושה הקליקו כאן
