הגירה ודיני משפחה

נישואים

משרד הפנים הבריטי, “ההום אופיס”, מגדיר את מדיניות ההגירה לממלכה ומכיר בנישואים המתקיימים במדינה בה הם נערכים. בישראל, רק נישואים דתיים מוכרים. לכן, טקסי נישואין יהודיים, נוצריים או מוסלמיים (וגם מיעוטים אחרים) יוכרו על ידי משרד הפנים לצורך ההגירה. לעומת זאת, טקסים אלטרנטיביים אחרים, כמו נישואים שנערכו על ידי “משפחה חדשה” או על ידי רב רפורמי, אשר לא מוכרים בישראל, לא יתקבלו על ידי ההום אופיס לצרכי הגירה. לדוגמה, אם זוג התחתן בחתונה אזרחית בקפריסין או אם זוג חד מיני התחתן בניו יורק, שני הנישואים הללו יוכרו על ידי ההום אופיס לצורך ההגירה, מאחר שהם מוכרים במקומותיהם הרלוונטיים.

גירושים

החוק שבין השאר עוסק בגירושין עבר שינויים באפריל 2022, וכעת אין יותר צורך להוכיח עילה הקבועה בחוק. מי שמעוניין להתגרש באנגליה צריך לעמוד בתנאים הבאים: הנישואים היו למעלה משנה, הקשר בין בני הזוג נשבר לצמיתות, הנישואים עצמם מוכרים (כולל נישואים חד-מיניים), לבני הזוג קיים קשר מספק עם אנגליה.

לצורך גירושים באנגליה, בן הזוג צריך להוכיח כי מתקיים אחד מהתנאים הבאים:

• לאחד מבני הזוג תושבות באנגליה (במדינת המוצא שלו) בעת פתיחת ההליך לגירושים.
• בן הזוג גר באנגליה.
• “המבקש” גר באנגליה לפחות 12 חודשים מיידית לפני הגשת הבקשה לגירושים.
• “המבקש” הוא תושב אנגליה וגר כאן לפחות שישה חודשים מיידית לפני הגשת הבקשה לגירושים.
• מקום מגוריו האחרון של אחד מבני הזוג היה באנגליה, ואחד מהם עדיין גר באנגליה.

המונחים “תושב” (דומיסייל) או “גר” (הביטואל רסידנס) מחזיקים משמעות משפטית ספציפית. חשוב לציין כי החוק אינו מכיר במעמד “ידועים בציבור”. אם הזוג אינו נשוי, הוא יכול להגיש את הבקשה כ־Unmarried Partners ויידרש להגיש ראיות של מגורים משותפים של לפחות שנתיים. ברוב קטגוריות ההגירה נדרשים אותם הכללים; הקשר בין בני הזוג חייב להיות אמיתי וכנה, והם צריכים לגור יחד כיחידה משפחתית. במקרה של הורות משותפת וחוסר ביחסי זוגיות, הקשר אינו נחשב כנה ואמיתי. לכן, בסיטואציה כזו, בן הזוג של המהגר או האזרח הבריטי החוזר לממלכה לא יכול להגיש בקשה לוויזת בן זוג. בנוסף, אם יש ילדים, הם לא יכולים לעבור לגור בממלכה עם הורה אחד בלבד, אלא אם יש להורה הזה אחריות הורית בלעדית (Sole Responsibility).

מאמרים קשורים

 סטייל ט”ו באב: האם את מתאפרת בשבילו או בשבילך?

מביטול עצמי לביטוי עצמי: תמונות מההרצאה של יעל פפר בלונדון

גיא וגולדה

בלפורמניה בקנסינגטון

אחריות הורית

מועמדים שמגישים בקשות לקבלת ויזת בן זוג ויש להם ילדים חייבים להגיש יחד כמשפחה אחת אם הם רוצים שהילדים יהגרו איתם. אין תרחיש בו המועמד הראשי מגיש בקשות עבורו ועבור ילדיו בעוד שההורה השני נשאר מאחור, אלא אם כן, המועמד הראשי מחזיק באחריות הורית בפועל ומשפטית. לדוגמה, אם הילדים גרים עם המועמד הראשי ורואים את ההורה השני פעם בשבוע, אם הם עוברים לממלכה המאוחדת, ההורה השני מאבד את זכויות הביקור שלו לילדים. לכן, הילדים לא יוכלו לעבור לממלכה. בנוסף, אם ההורים פרודים וההורה השני נותן רשות לילדים לעבור לממלכה, במקרה זה, אין אחריות בלעדית מאחר וההורה השני נדרש לאשר את המעבר.

הנושא שונה כאשר מדובר בדיני משפחה באנגליה: לפי דיני המשפחה באנגליה, שני ההורים יהיו בעלי אחריות הורית על ילד אם שניהם מופיעים בתעודת הלידה שלו. אם האב לא רשום בתעודת הלידה, אז רק לאם תהיה אחריות הורית. אם שני ההורים רשומים, אז לשניהם יש אחריות הורית, והם רשאים להיות חלק בקבלת החלטות בנושאי בריאות, רווחה וחינוך של הילד. אם הורה עם אחריות הורית רוצה לעזוב את אנגליה עם הילד, הוא חייב לקבל את הסכמת ההורה השני, כולל מעבר הילד לחו”ל.

פונדקאות

ההורים של ילדים מפונדקאות שנעשתה מחוץ לאנגליה חייבים להגיש בקשה לצו הורות לבית משפט אנגלי. בתי משפט אנגליים לא יקבלו כל בקשה לצו הורות אלא אם ההורה המגיש גר בפועל באנגליה. לדוגמא: זוג ישראלי, רק אחד מהם עם אזרחות בריטית ולהם ילד שנולד בפונדקאות בארה”ב. השותף הבריטי מעוניין לחזור לממלכה, בעוד שהשותף הלא בריטי מעוניין להגיש בקשה לקבלת ויזה לו ולילד המשותף שלהם. משרד הפנים לא יקבל את בקשת הוויזה לילד, אלא אם תקיים הוראות ספציפיות כגון צו הורות מבית משפט בריטי או הוכחה על צעדים שנעשו להתחיל את התהליך. במקרה כזה, ההורה הבריטי יידרש להגיע לממלכה לפני בן הזוג ולהגיש בקשה לבית המשפט. ההורה השני והילד יצטרכו להגיש בקשות לקבלת ויזה לבן הזוג ולילד, ולבקש את שיקול דעתם (Discretion) של ההום אופיס.

אמנת האג – קשורה להגירה?

אמנת האג בנושא חטיפת ילדים היא הסכם בין מדינות שונות שנועד לוודא החזרתו של ילד שנחטף למדינת מגוריו הרגילה וזאת כדי לאפשר שנושאים הקשורים למקום מגורים, אחזקה וזכויות ביקור יוחלטו על ידי בית המשפט של אותה המדינה. אירלנד הצפונית, הממלכה המאוחדת וישראל הן צדדים לאמנה. לבית המשפט יש את הסמכות לא להורות על החזרת הילד במקרים הבאים: אם עברה יותר משנה מאז מעבר הילד והילד התמקם בסביבה החדשה שלו. אם ההורה שממנו נלקח הילד הסכים למעבר מראש או בדיעבד. אם יש סיכון חמור שהחזרת הילד תגרום לסכנה פיזית, נפשית, או אחרת שתניח אותו במצב לא נסבל. אם הילד מתנגד להחזרתו והוא הגיע לגיל ולתבונה שראוי לשיקול דעתו.

לדוגמא: זוג וילדיהם עברו לאנגליה, כאשר אחד מבני הזוג הגיע עם ויזת עבודה והשני עם ויזת בן זוג. לאחר זמן קצר, הנישואים התפרקו ובן הזוג החליט לחזור לישראל. האם הוא יכול לקחת את הילדים ולעזוב? מבחינת נקודת מבט ההגירה, כן. חוקי ההגירה מחייבים קשר אמיתי וכנה בין בני הזוג. לכן, ברגע שהם כבר לא זוג, הם לא עומדים בדרישות חוקי ההגירה. התרחיש משתנה כאשר מדובר בדיני משפחה: ההורה שנשאר באנגליה עלול למנוע מההורה המבקש לחזור לישראל עם הילדים, אם הוא מצליח להוכיח כי מקום מגורי הילדים הקבוע הוא באנגליה.

המידע המוצג בטור זה הוא מידע כללי ואינו מהווה ייעוץ משפטי אישי.

אפרת שמש אידלסון

סוליסיטור, מתמחה בהגירה לממלכה es@branchaustinmccormick.com

• Saika Alam sa@branchaustinmccormick.com

Branch Austin McCormick LLP branchaustinmccormick.com