השמועות סביב זהות השחקן הבא מעוררות סערה, במיוחד האפשרות שיהיה ממוצא יהודי – מה שגרר תגובות אנטי-ישראליות ברשתות. שיחה עם הבמאי הישראלי לונדוני אהרן קשלס
“אני חושב שמעולם לא ראינו בונד צעיר באמת — כזה שעושה את צעדיו הראשונים. גלגול חדש. 007 חדש.”
סדרת ג’יימס בונד ניצבת בפני שינוי משמעותי. ביוני האחרון נרשמה רעידת אדמה בתעשיית הקולנוע הבריטית והעולמית: אמזון הודיעה כי הבמאי הקנדי עטור הפרסים דני וילנב יוביל את הסרט הבא בסדרת ג’יימס בונד. רק מעטים מהגיבורים הקולנועיים מלווים את הקהל במשך יותר מ-60 שנה. בונד, בעל הרישיון להרוג, הופיע לראשונה ב-1962 בסרט “ד”ר נו” בכיכובו של שון קונרי, ומאז הפך לאייקון של גיבור פעולה אלגנטי ומעורר מחלוקת. כעת, גל שמועות על זהות הבונד הבא סוחף את הרשתות החברתיות, במיוחד לנוכח האפשרות שהשחקן הבא שיגלם את המרגל הבריטי יהיה יהודי.
סקסיזם ומרטיני מנוער, לא מעורבב
דמותו של בונד, כפי שעוצבה בספריו של איאן פלמינג, הייתה מעין תגובה בריטית לבלש האמריקאי הקשוח מספריהם של ריימונד צ’נדלר ודאשיל האמט. אך היה זה שון קונרי, הבונד הקולנועי הראשון והקלאסי ביותר, שהעניק לדמות את חינה ואת הקריצה הקומית שלה. בעקבותיו הגיעו שחקנים שונים, שלכל אחד מהם היה סגנון ייחודי: רוג’ר מור המצועצע מעט, טימותי דלטון הרציני, ג’ורג’ לזנבי החד-פעמי ופירס ברוסנן הבלתי ניתן לעצירה.
עם השנים, הסדרה החלה להיחשב לבעייתית יותר ויותר — בשל ההתנהגות הסקסיסטית של בונד, ייצוג הנשים, האויבים הסטריאוטיפיים וכמובן האידאולוגיה הבריטית הקולוניאלית שנשזרה בעלילות הסרטים. כניסתו של דניאל קרייג לנעליים האלגנטיות של בונד בשנת 2006 עם הסרט “קזינו רויאל” סימנה אתחול מחדש לדמות ולסדרה. בונד של קרייג היה פחות חלקלק ויותר אנושי — גבר פגיע, בודד ולעיתים אכזרי. ב”קזינו רויאל” יש אפילו סצנה שבה הוא בוכה. סרטיו של קרייג (“סקייפול”, “ספקטר”, “לא זמן למות”) התמודדו עם שאלות קיומיות רציניות, אולי רציניות מדי.
אהרן קשלס, במאי ישראלי שחי בלונדון בשבע השנים האחרונות וחובב גדול של הסדרה והז’אנר, סבור שהבחירה בוילנב מעניינת: “אין ספק שהבחירה בדני וילנב היא הצהרת כוונות. ממש כמו הבחירה בסם מנדס, שביים בעבר סרטים כמו ‘אמריקן ביוטי’ ו־1917, וביים את ‘סקייפול’ ו’ספקטר’, או קרי פוקונוגה (‘בלש אמיתי’) שביים את ‘לא זמן למות’ — גם הם היו הצהרות. הרצון הוא להדביק תו תקן ‘איכותי’ לפרנצ’ייז פופולרי עתיק יומין. מבין כל הבמאים שפועלים כיום, וילנב נמצא בפסגת הפירמידה של יוצרים שמסוגלים לקבל לידיהם IP רגיש ומורכב כמו ‘חולית’ וליצור להיט שישביע את רצון המעריצים והמבקרים כאחד.
“ועדיין, נשאלת השאלה — האם ג’יימס בונד זקוק לבמאי כמו וילנב? לדעתי, אחד הבמאים הטובים ביותר בתולדות הסדרה הוא דווקא מרטין קמפבל. במאי מקצוען, נטול יומרות, שכיר חרב במובן החיובי, שאיתחל פעמיים את הפרנצ’ייז כשזה הגיע לנקודות שפל: בפעם הראשונה עם פירס ברוסנן ב’גולדן איי’, ובפעם השנייה עם דניאל קרייג ב’קזינו רויאל’. ברוחו, קמפבל הכי קרוב לבמאים שעבדו עם קונרי ומור בראשית דרכם.”
יש תחושה שהבחירה בוילנב עשויה לשנות את הכיוון שאליו תלך הסדרה — או להפוך את וילנב מבמאי בעל מעמד של “אוטר” ליוצר מסחרי גרידא.
“שים לב שאמזון אינה מאפשרת לו לקבוע את הקאט הסופי של הסרט. מדובר בסעיף משמעותי בחוזה, שמעביר את ההחלטה על הגרסה הסופית לידי האולפנים. וילנב ידוע ביכולתו לגשר בין חזונו האמנותי לבין דרישות התעשייה, ואיני סבור שאמזון שכרה אותו כדי לדכא את רוחו.
מה גם שוילנב אינו כותב את התסריט — התפקיד הזה שייך ככל הנראה לסטיבן נייט, היוצר של “כנופיות בירמינגהם” ו”גיבורים סוררים”. זו אולי הבשורה הגדולה ביותר עבור מעריצי בונד: תסריטאי שנולד למשימה, עם יכולת פנומנלית לשלב אקשן והומור. יהיה מעניין לראות אם וילנב יוכל להתמודד עם יצירה שדורשת גם הבנה קומית. אחרי ארבעה סרטים כבדים בכיכובו של דניאל קרייג, נדמה שהעולם צמא להרפתקה קלילה ברוח ימים עברו.
זה גם יהיה הסרט הראשון שלא יופק על ידי המפיקים המקוריים (או צאצאיהם), אלא על ידי אמזון — חיבור שנשמע מעט חשוד, לא?
“אני לא חושב כך. הזכויות על בונד שוות הון, והמפיקים הקודמים ניהלו את הסדרה ביד קשה, מה שהוביל למבוי סתום. סביר שאמזון תנסה למנף את ההצלחה הפוטנציאלית של הסרט הבא לטובת סדרות וסרטי המשך שיזרמו ישירות לפלטפורמה שלה. ואם לא תלמד את הלקח שמארוול לומדת עכשיו — גם היא עלולה לשחוק את המותג עד שייעלמו הצופים”.
הנקודה היהודית
כעת, לאחר פרישתו של קרייג, הסדרה ניצבת בצומת דרכים. האם בונד יכול להישאר רלוונטי בעולם שבו אידיאלים גבריים משתנים, וגיבורי פעולה מתבקשים להיות יותר פגיעים מאשר מושלמים? האם הקהל יוכל לאמץ בונד חדש שהוא פחות מיתוס ויותר אדם? במובנים רבים, עתידה של הסדרה תלוי ביכולתה להמציא את עצמה מחדש מבלי לאבד את מה שהפך אותה לאייקון תרבותי. אם תמשיך לייצר סרטים רהוטים, חכמים ואסתטיים — ייתכן שבונד יישאר איתנו לעוד עשורים רבים. אך אם תיתקע בעבר, היא עלולה להפוך לזיכרון נוסטלגי ולא רלוונטי.
מי יהיה הבונד הבא? הספקולציות משתוללות. יש לך הערכה כלשהי?
“אני קורא כמוך את חרושת השמועות. זה משחק שמתנהל כבר שנים. אין לי ניחוש. צומח דור נהדר של שחקנים בריטים בימים אלה. אני חושב שת׳יאו ג׳יימס יכול להיות בחירה מעניינת — הוא משלב את הקשיחות של שון קונרי עם קריצת העין של רוג׳ר מור.”
אם הבחירה בוילנב עוררה התרגשות בקרב חובבי קולנוע, הרי שהשמועות על מועמד ממוצא יהודי לתפקיד הסוכן האייקוני 007 הציתו גל תגובות מעורבות — כולל ביקורת אנטי-ישראלית חריפה ברשתות החברתיות. השיח סביב זהותו של בונד הבא חושף שוב את המתח בין ייצוג יהודי בתרבות הפופולרית לבין עמדות פוליטיות טעונות בזירה הבינלאומית.
השמועה על אהרן ג׳ונסון טיילור עוררה התרגשות וגם עוררה כעס — עד כדי תגובה ציבורית חריפה. אתה חושב שיכול לבוא יום ונראה באמת ג׳יימס בונד יהודי? “ראה, כדי לראות ג׳יימס בונד יהודי, אנחנו צריכים גם סיפור מקורות על אימא יהודייה. ליהוק שחקן שמוצאו יהודי לא הופך את הדמות ליהודית. גם הריסון פורד בעל שורשים יהודיים, אבל מעולם לא חשבתי על אינדיאנה ג׳ונס או האן סולו כגיבורים יהודיים. נהפוך הוא.”
באופן כללי, אתה חושב שסדרת הסרטים הזו — שהיא הארוכה בהיסטוריה, למיטב ידיעתי — עדיין רלוונטית, או שמא עדיף לחשוב שהדמות באמת מתה בסרט האחרון של קרייג?
“אני מודה שלא חשבתי שהרעיון להרוג את ג׳יימס בונד היה מוצלח. לא כי אסור להרוג אותו — אולי בקונסטלציה מסוימת זה מעשה אמיץ וחתרני — אבל חמשת הסרטים שבהם הופיע קרייג היו כל כך שונים ומשונים, שהניסיון לחבר אותם ליחידה עלילתית אחת לקח את הדמות למחוזות שפחות מתאימים לה, ולבסוף גם הכניס אותה לפינה חשוכה. האתגר של וילנב ונייט יהיה לחבר את הצעירים למותג. וילנב כבר הוכיח שהוא יודע לעשות את זה עם ‘חולית’. לא פוסל מהלך דומה גם בליהוק. כפי שהביא את טימותי שאלמה וזנדאייה ל’חולית’, הוא עשוי להביא דור צעיר לסדרת בונד. אני חושב שמעולם לא ראינו בונד צעיר באמת — כזה שעושה את צעדיו הראשונים. גלגול חדש. 007 חדש.”
